ג’רוזלם פוסט

ג’רוזלם פוסט

ההתאוששות מהג’ט לג, ארכה כשבוע.

במהלך שבוע ההתאוששות, נמנמתי כמעט על כל משטח אופקי שנקרה בדרכי בשעות היום, בינהם: מיטות, ספות, כורסאות, שולחנות, וגם דלפקים בארומה, מכסי מנוע של מכוניות, מכונות כביסה, מעקות של מרפסות, משטחי ריצה במכוני כושר וסתם ספסלים ברחוב. ואילו בשעות הלילה הסתובבתי עירנית ונמרצת משל הייתי ג’סטין ביבר אחרי אימרוץ מאסיבי בשירותים לפני ההופעה.

בבקרים אני מגיעה לעבודה ככה:

בעיות השינה טרם נפתרו ועדיין אין מנוחתי עדן.

אך אז גיליתי שיש לי עוד שלוש בעיות הדורשות טיפול:

1. שמתי לב, שאני לא רואה פיקס ושהכל קצת מטושטש ומעורפל מסביב. לקח לי זמן להבין שזה לא אבק על החלונות, ושביוני אין ממש ערפל בחוץ, ושאין בעיית פיקסלים בשלטים ברחוב. השלמתי עם העובדה המרה שזו אני שלא מפוקסלת.

prank blind

2. שמתי לב, כי חלה ירידה משמעותית בפעילות הדופמין בסינפסות שעוד נותרו לי במח, כלומר אבחנתי את עצמי כלוקה בבעיות קשב וריכוז. 

day learning program adhd meds

3. במקביל לאבחנה הנ”ל, נרשמתי לקורס חשוב שמתקיים במשך יומיים רצופים באוניברסיטה בהר הצופים בירושלים, שהבעיה הטכנית עם ירושלים, זה שהיא ממוקמת הרחק מחוץ למים הטרטוריאלים של הוד השרון ביתי. 

כדי להקל על המצוקות של עצמי, פעלתי בשלושה מישורים כדי לקדם את העניינים:

1. לבעיית הראייה: הזמנתי משקפי ראיה. גם לרחוק וגם לקרוב. וכך אני נראית עכשיו: 

nerd austin powers nerd alert
גרררר 1.

2. לבעיית הקשב: אני לוקחת תרופה מיוחדת שחוסמת את הספיגה החוזרת של הדופמין ושמגרה שחרור דופמין מואזיליקות פרה- סינפטיות ובה בעת מונעת את ספיגתו מחדש בקצה העצב הפרה- סינפטי.

אקיצר, אני לוקחת ריטלין.

drugs drag race pills real housewives of orange county rhoc

3. לבעיית הנסיעה לירושלים: הזמנתי חדר במלון דן ירושלים בו אנום בסטייל (או כך לפחות חשבתי) את הלילה בין שני ימי הקורס, כדי להמנע מנסיעות מיותרות.

***

נדמה לי כי הפעם האחרונה שיצאתי מהבית כדי לישון באיזהשהו מקום שהוא לא הבית, ושזה רק אני, עצמי ואנוכי בלבד היה בעידן הצבא.

מאז תמיד היה איזה צאצא שהתלווה אלי, או צאצאית או איזה בעל. כך שמאד התרגשתי מהחופש שהזדמן לי:

והחופש והלבדיתיות נראו לי כמו הרפתקאה מהממת. דמיינתי את עצמי לילה שלם כך:

Airbnb jumping bed sundance sundance film festival

אז לא פלא שיום לפני הנסיעה אני חשה את עצמי הרפתקנית כמו תלמה רק בלי לואיז, כמו בוני ללא קלייד, כמו לארה קרופט כמו…

הטייס, שהוא הפרגנא ליצלן של הבית קוטע את התלהבותי: “תגידי אמא, את לא קצת דראמה קווין?! כולה את נוסעת לירושלים ללילה אחד. מה הקטע? תרגיעי”.

גרררר 2.

***

בחרתי ללון ב”דן ירושלים” בשל קירבתו המקסימלית לאוניברסיטה.

ואכן, 5 דקות לאחר שהסתיים היום הראשון של הקורס, התייצבתי בדלפק הקבלה של המלון ושאלתי במטותא, האם יש חדר עם נוף.

וכמובן שלאחר מאמץ גדול מצד הקבלה נמצא לי חדר בלי נוף:

   הייתי נדיבה ולא הכנסתי לתמונה את שטיח הסקביאס ואת הכתם המרשים בצורת תרשים זרימה שהתנוסס על הקיר שממול למיטה, ועליו סימני שפריצים לא ברורים של דורות ששהו כאן לפני.

גררר 3.

כעבור שעה הלכתי לבדוק בכליון מעיים מה יש למלון להציע לי בתחום הקולינרי.

עברתי על המספוא בתפריט המסעדה החלבית, שגרם לי לגרררר 4 ואז הלכתי לבדוק במו רגליי מה מגישים במסעדה המרכזית אבו שקר גורמה כלשהו של המלון. אך איכסה מסתברא, לאחר שהרמתי מכסים וסקרתי את הקערות החלטתי פה אחד שאוכל הקולונדוסקופיה הזה יכול להמתין לי לעידן בית האבות.

בצר לי, בדקתי באפליקציה מהי המסעדה במרחק נגיסה הכי קרוב אלי, ונענתי שזו מסעדת המלון.

גררר 5.

חמוצה כלימון הזמנתי לי רום סרוויס, שזו הגירסה הקצת יותר מתנשאת ל “אני כבר אוכל לבד בחושך”. שזה לא רחוק מהאמת: אכן אכלתי בחושך, כיוון שהתאורה בחדר היתה אפלולית באופן קיצוני.

גררר 6

הנה היא ארוחת הרפאים שלי:

גררר 7

מרוב שעמום ובדידות, השכמתי נום.

גררר 8.

***

תלמה בלי לואיז, בוני ללא קלייד, לארה קרופט…פפפפפפ….איזה דמיונות הרפתקניים היו לי!

הרגיש יותר כמו אסיר ציון בגולאג.

מה שמחתי למחרת בערב בסיום הקורס המופלא, להכנס לאוטו ולנסוע הביתה, אלא שווייז התחכם לו והחליט להוביל אותי על אפי ועל חמתי דרך שועפט בדרכי לפיגוע הדקירה הבא.

גררר 9.

מבוהלת עשיתי אחורה פנה, התעלמתי מעצות הסרק של וויז הבן אלף, שהתעקש להוביל אותי הביתה בדרך הסכין ועקבתי עצמאית במשך שעה אחרי השלטים הכחולים המורים על הכיוון לעבר פתח המילוט:

ואני מתכוונת לשלטים הפזורים לאורך ירושלים ושעליהם כתוב בגדול “תל אביב”.

כשכל הזמן הזה מלווה אותי בטלפון חברי הטלפוני בעלי.

 

לארה קרופט עאלק שבה הביתה בשלום.

tomb raider lara croft

 

 

Did you enjoy this article?

השארת תגובה