טרומפלדור קראש

טרומפלדור קראש

את השבת האחרונה, בניגוד להמלצת החזאים, בחרנו לבלות בחוץ. מדי אביב, בדיוק בתקופה הזו שלפני פסח אנחנו נוהגים להעפיל לרמת הגולן כדי לבדוק שהכל שם נשאר במקום, וגם השבת זה קרה. בהרכב משפחתי מלא, הכולל את הנוער המתמרמר על השעה המוקדמת שנקבעה ליציאה.

במהלך הדרך, מישהו העלה בפיסבוק תמונה נדירה של יוסף טרומפלדור, שזכתה למאות תגובות מהמין הנשי הנלהב.  אף הביציות שלי עצמי החלו לשקשק למראה התמונה:

איזה טרומפלדור? טרומפלדור שלנו???

יאפ. הגבר הסקסי הזה הינו יוסף טרומפלדור הגיבור. מי היה מאמין?!

ואז החלטתי לנצל את הזמן במהלך הנסיעה ולהעמיק את ידיעותיי בנושא טרומפלדור.

ככל שהעמקתי, כך העמיק הטרומפלדור קראש, ומדי פעם הרמתי את העיניים תוך מלמול “הוי, אזה גבר!” כדי לחלוק את האינפורמציה עם הקהל הסובל באוטו: בעלי וצאצאיי. הנה כמה אנקדוטות שלא קראתן בספרי ההסטוריה לבגרות, ובודאי תשמחו לדעת, (תחזיקו מעמד, תיכף נגיע לטיול, אני מבטיחה שיש כאן פאנץ`)

ראשית, טרומפלדור היה חביב הבנות, והוא חיבב אותן פלוס פלוס בחזרה. כשהוא נהרג, והוא בן 39 שנות, הוא אמנם סיים את חייו כרווק, אבל עד אז הוא הספיק יופי לטמון את ידו האחת בצלחת. ליזה, בלה, פירה, אידה, חנה- הן רק חלק מרשימה ארוכה של נערות ששבר את לבן: לאף אחת הוא לא התחייב עד הסוף, ואת כולן שם על מצב רטט. אחת אפילו ניסתה להתאבד בגללו.

(חורש עם ידו האחת)

היו עוד כל מיני פיסות אינפורמציה שהרשימו אותי כמו למשל: כששירת בצבא רוסיה הוא זכה לאותות הצטיינות על מעשי גבורה שאף יהודי לא זכה להם והוא היה לאגדה ברחבי רוסיה,  שבזמן שישב בשבי היפני הנהיג את מאות היהודים השבוים, כל בעיה מסובכת הוא היה פותר בביטוי “אין דבר”,התכונה שאפיינה אותו כל חייו – שהוא לא רק היה נאה דורש, אלא גם נאה מקיים: לא פעם שמר בשתי משמרות ברצף, עבד וחרש בידו האחת וחי באורח חיים ספרטני.

ולסיום סיומת: כשנפגע מכדורי המוות בתל חי, הוא ביקש שירחצו את ידו, ובעזרת היד הרחוצה הוא דחף בחזרה את המעיים לבטן.

חי כמו גבר, מת כמו גבר.

כשחושבים על זה, טרומפלדור הוא הג`יימי פרייזר של הגליל.

הישארו עם המחשבה הזו.

בבית לחם הגלילית עצרנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה חמודה כי במשפחת גזית לא נהוג לסחוב אוכל מהבית:

כמו כן נכנסנו לבקר בחוות התבלינים, כי במשפחת גזית נהוג לשלב קניות בטיולים:

בעודנו ממשיכים לנסוע צפונה,

חלפנו על פני מעגל אבנים קטן בצומת עמיעד. נשבעת לכם שיש שם מעגל אבנים קטן, הספקתי לתפוס אותו בשניה האחרונה:

ואז חלפה מחשבה במוחי, וואלה, מה היה קורה אם הייתי עוברת בתוך המעגל הזה ונוסעת בזמן ל1919 נניח. היישר לזרועותיו לזרועו של טרומפלדור. מה היה קורה?

ראשית, אני בטוחה שהיו לי כמה יתרונות יחסיים על פני ליזה, בלה, פירה, אידה, חנה ושאר הכונפות של העליה השניה:

א. יש לי דעות ימניות אפילו עוד יותר קיצוניות ממנו, אז היינו מסתדרים סבבה.

ב. אני מרפאה בעיסוק ובשילוב עם גידם זה הרכב מנצח. עם כל הגישה הטיפולית המכילה שלי וכו`.

ג. אני מביאה עמי את כל הידע שצברתי מהאוניברסיטה של האינטרנט, ואני יודעת כמה דברים שהיו גורמים לליזה ולפירה להתפלץ. לעומת זאת, את טרומפלדור יכולתי ללמד טריק או שניים.

הקיצר- טרומפלדור ואני.

יאפ.

את התמונה הזו צילמתי ממש למרגלות בית העלמין שבו טמון טרומפלדור שלנו:

בסופו של דבר, מה שהיה שובר אותי בסיפור עם טרומפלדור הוא אחד מהשניים:

א. התנאים הסניטרים הגרועים, האבק וחוסר היכולת לעשות לק ג’ל אחת לשבועיים.

ב. העניין הזה עם המגורים המשותפים בחצר תל חי, כשכולם חיים אחד בתחת של השני ומבלי שלטרומפלדור ולי יהיה רגע אחד של שקט ופרטיות לעצמנו.

אז אחרי שנגמרה הסאגה שלי ושל טרומפלדור, המשכנו לנסוע לרמה, כשהראות לא משהו וגם טריליוני החרג`וקים בחרו להשאיר את חותמם דווקא על החלון שלנו ולחרב לנו את התמונות מהדרך:

ברמה, עצרנו ב”ג`ובה הגדולה”, שזו תופעה גאולוגית מיוחדת: מכתש וולקני גדול שנפער באמצע השמורה.

המשכנו בנסיעה ותפסנו את הפרות בדיוק באמצע משחק מחבואים:

מי שעומד מאחורי ומלפני הוא העומד!

והמשכנו בנסיעה אל עבר הר שיפון, ההר החביב על בעלי:

ממש עלינו על ההר (כלומר, הג`יפ. אנחנו נעים באמצעות רגלינו כמה שפחות)

ממרומי הר שיפון יש תצפית נהדרת. טיפסנו על המוצב:

וקיבלנו הסבר מפי מקגייבר על כיצד כובשים פיתה סורית בצורה יעילה:

ואם תהיתם, זוהי פיתה סורית:

ובדרכנו למטה פגשנו פרות משתכשכות בשלולית:

עלינו על תצפית לעבר קונייטרה, הכבושה בידי המורדים הסורים:

עלינו עד הטורבינות של אלוני הבשן:

ופגשנו מנדלה טבעית מושלמת:

בדרך חזרה עברנו דרך מושב רמות:

ואכלנו במסעדה היפה והנפלאה “מושבוצ” 

וקיבלנו את השולחן עם הנוף הכי יפה:

חזרנו עייפים אך מרוצים.

שבועטוב.

Did you enjoy this article?

השארת תגובה