נחל צלמונ(צ’יק) וקולין הובר

נחל צלמונ(צ’יק) וקולין הובר

כששרית חברתי היקרה הציעה לנו להצטרף לטיול משפחות שצחי חברנו מארגן לנחל צלמון, שאלתי את הילדים שלי מה הם אומרים.

הם אמרו לא.

לאור הנסיון הכושל האחרון לחבר אותם לחיק הטבע, עמדו בפנינו שתי אופציות: להכריח אותם לבוא איתנו או להישאר איתם בבית. תוך כדי התלבטות וקריאת חומר עזר בנושא סחיטה באיומים אמרה לנו המצ`יסטה: “סעו בלעדינו! מה, אתם צריכים שנחזיק לכם את היד?”

כך נוספה לה אופציה שלישית:

לנסוע בלעדיהם.

ואכן נסענו בלעדיהם.

במייל שצחי שלח לכולם היו הוראות הגעה מדיויקות, לו”ז מפורט ואפילו את מזג האוויר הוא הצליח לתאם למזג אביבי נעים ומושלם. אין על צחי.

קיבלנו ממנו סקירת שטח (הידעתם כי נחל צלמון זורם לכנרת ולא לים?)

ואף התוודענו לשריד של תחנת קמח:

ניסינו לשער לשם מה שימשו המדפים הללו, וסוכם ביננו שאלו הם לוקרים עתיקים לשמירת חפצים לעובדי תחנת הקמח surprise 

שיוכיחו לנו אחרת!

בדרך יש אמת מים שבה דגים משתכשכים להם להנאתם

ושתוך דקות הוברחו ע”י ילדים שמחים, צוהלים ומשפריצים.

בדרך נצפתה גם פריחה אביבית נהדרת:

רק איפה פה הנחל, לעזאזל?

נחל צלמון ע”פ ויקיפדיה הינו נחל איתן. ורק כשהגענו לסוף המסלול גילינו כי נחל צלמון הוא בעצם צלמונצ`יק:

לצדי הנחל גדלים גידולים חקלאיים, שמושקים ישירות מהנחל, מבלי לעבור דרך שעון מים מסודר, כמו אצל כל עם ישראל. כך הפך נחל צלמון האיתן לנחל צלמונצ`יק הזרזיפי.

אני לא חושבת שזה חוקי- אבל למה שניכנס לפוליטיקה עכשיו, בשביל זה הומצא ג`ון קרי ואנחנו פה הרי בשביל להנות ולשמוח, אז נחזור לפריחה הנהדרת:

עלה במרקם תחרה, בעיצוב חרקי נחל צלמון:

Love is everywhere!

לסיכום: היתה שבת יפהפיה עם חברה נעימה ומסלול הליכה באיזי. היה כיף מינוס בגלל חסרונם של הילדים שלי- אני ממשיכה לבדוק על שיטות יעילות לסחיטה באיומים לפעם הבאה. 

תודה לשרית ומשפחתה המקסימה ולצחי ומשפחתו הגדולה והנהדרת שהזמינו אותנו להצטרף.

כתמיד, תענוג להיות אתכם.

***

בדרך הלוך, בדרך חזור ולפני כן ואחרי כן סיימתי לקרוא במהלך השבת את הספר החדש של קולין הובר: Maybe someday.

אני לא אתן כאן ספויילר, כי אל הסיפור הזה צריך לגשת בלי לדעת כלום מראש. מסוג הספרים שתוך כדי קריאה לא ברור איך תיפתר התסבוכת הרגשית הזו, אך היא נפתרת בסוף קתרזיסי, מצויין ולא צפוי.

אני אוהבת את הכתיבה הקולחת של קולין הובר ובמיוחד את האפילוגים שלה, שבהם אני תמיד מוצאת את עצמי ממררת בבכי.

הקיצר- מומלץ בחום.

***

 

 

Did you enjoy this article?

השארת תגובה