ברלין: הפרק השלישי

ברלין: הפרק השלישי

כשיצאנו הבוקר החוצה- קידמו את פנינו שלוש מעלות בודדות של קור, אליהן התלווה אפקט מיוחד של שלג.

מהתמונה ניתן לראות שהמצ’יסטה היתה מאושרת ממחלקת האפקטים של אלוהים:

אפקט השלג הרך הזה ליווה אותנו לאורך כל הבוקר, והטייס סיכם ש”שלג זה סטרטאפ שצריך להביא לארץ- הוא לא מטריד ומרטיב כמו גשם, הוא נעים ואוורירי, ממש כמו המן שירד מהשמיים לבני ישראל במדבר”.

מסכימה עם כל מילה.

השלג הרך מלווה אותנו בדרכנו למסעדה החמודה שעלתה בגורל, אשר בה נסעד ארוחת בוקר.

למסעדה קוראים Anna  Blume

ב’אנה בלום’ יש קונספט חמוד- הם מגישים את הארוחה על צלחות של שלוש קומות- שזה מוכר לנו משעת התה המוגשת ברוב חן בארצנו מולדתנו אנגליה. רק שכאן זה מן מישמש חביב שבו נוטלים חלק פירות, גבינות, נקניקים, סלמון מעושן ועוד הפתעות.

אחרי שסיימנו עם ארוחת הבוקר, שבנו לאלכס

בדרך לאלכס הבחנתי על לוח המודעות פירסום שסיקרן אותי, הוא דיבר על תערוכת צילומים של הצלם אירווינג פן, והחלטתי שנסור אל התערוכה בהמשך היום.

באלכס השלג עכשיו בשיא המופע שלו:

אז אנחנו נכנסים שם לשגרירות ישראל בברלין 🙂

ואחר כך לנספחות הישראלית- דקטלון.

כשאנחנו עומדים לשלם בקופה של הדקטלון, הטייס מציץ מהחלון ורואה שהשלג עדיין יורד בחוץ. “אההה” הוא אומר, “אז ככה מרגישות הבובות  בתוך כדור שלג מזכוכית!” 🙂

אנחנו בפנים, השלג בחוץ, ביננו מפרידה זכוכית. אנחנו בתוך כדור שלג מזכוכית.

והנה פתית שלג בזום, המוכיח את הנטייה הגיאומטרית של השלג להסתדר בצורת משושה:

בדרכנו חזרה למלון לשם פריקת סחורה אני אומרת, שהנסיעה הזו לברלין צריכה להיות מוכרת במס, כי רואים מיד שזו נסיעת עסקים.

“מה???” הם שואלים

נו…נסיעת עסקים? שזה כמו נשיאת השקים? מה שאתם עושים עכשיו

“אההה. ממש שנונה, מתחכמת”…

אחרי פריקת הסחורה במלון, כשידנו משוחררות וקלות, אנחנו עולים לרכבת לכיוון הקודאם. אני רוצה לציין פה בלי ציניות שהיעילות של התחבורה בברלין היא מדהימה בעיניי.

הקודאם הוא שם הקיצור של שם הרחוב הארוך בהגזמה ‘קורפורסטנדאם’, ואם נשמיט פרטים- הוא כמו רחוב האוקספורד של ברלין. הרבה הרבה חנויות ובתי כלבו. הרבה!

הקניון המרכזי שם ידוע בשמו המקוצר ה- KaDeWe, שאם אני לא טועה הוא הגדול ביותר באירופה.

בקומה העליונה ביותר שלו יש מסעדת בופה ענקית. איש איש נוטל לעצמו שם אוכל כראות עיניו, ואנחנו מתאחדים בקופה. מסתבר שזו הארוחה הכי יקרה שאכלנו מזה…זמן רב. בסך הכל האוכל טעים, אבל האם הוא מצדיק את כל ה- 112 היורו שעלה? לא חושבת.

שטרודל תפוחי העץ היה היחידי שהתנדב להצטלם ולייצג בכבוד את כל המנות שעלו על שולחננו:

אחד השטרודלים הטעימים!  

אחר כך הסתובבנו קצת בכלבו

ואחרי ה KaDeWe כבר לא נותר לנו יותר כח לקניונים או לבתי כלבו או לחנויות, אז אין לי הרבה מה לספר על החנויות בקודאם. למעט החנות של לגו המקסימה.

יש בחנות של לגו אפשרות לקנות קיטים מוכנים, אבל גם  אפשר לקנות איזה חלק שרוצים בנפרד ולמעשה לעצב קיט אישי:

 

 

 

 

 

 

יש שם גם כמה פינות שבהן ניתן לבנות כל מה שרוצים, וגם לוח גדול לביטוי אישי, ואפשר לראות שלישראל יש ייצוג מאד מכובד פה בברלין:

המצ’יסטה תרמה את ה ‘שלום’ בפינה השמאלית 🙂

אבל יותר מהכל, אהבתי את הפינה שבה אתה יכול לעצב ולהרכיב איזו בובת לגו שבא לך מבין מאות האפשרויות הקיימות!

הטייס ואני הרכבנו ג’יימי וקלייר, שיצאו קצת יותר מדי גרמנים וקצת פחות מדי סקוטים…:

עוד בקודאם, אהבתי את הכנסייה השבורה- מדובר בכנסיית הזכרון ע”ש הקייזר וילהלם שהופצצה ונהרסה לחלוטין במלחמת העולם השנייה, וממנה נותר רק מגדל הפעמון.

לצד מגדל הפעמון נבנתה כנסייה חדשה ומודרנית המשובצת בחלונות כחולים:

ויש בה גם פסל מוזהב מודרני של ישו, ש”לא דומה לישו, אלא יותר מזכיר את אלי ישי”

(מדברי הפרשנות הייחודיים של הטייס)

משם אנחנו צועדים לעבר תערוכת הצילומים המקסימה של ארווינג פן, זו שראינו בבוקר פרסום על לוח המודעות. היא מוצגת באמריקה האוז:

אירווינג פן צילם כמה מהדיוקנאות האייקוניות של המאה ה 20 ובינהם- מרלן דיטריך, פיקאסו, אלפרד היצ’קוק ואודרי הפבורן:

הוא אהב לצלם את האנשים על רקע לבן או אפור ובכך השאיר את הרקע פשוט ונקי.

בנוסף להיותו צלם אופנה חשוב, אירווינג פן גם אהב לצלם דברים יומיומיים, והוא אהב לצלם בדלי סיגריות שמצא זרוקות ברחוב. כאן מוצגת גם תערוכת בדלי הסיגריות שהוא צילם ברחובות ניו יורק, שבארגון הנכון, ועם הרקע הלבן אפור המזוהה עימו, מהווים אלגוריה לחיים.

אירווינג פן בפעולה:

משם הלכנו לתערוכה של אנני לייבוביץ’ שמוצגת בימים אלה בברלין- אבל למזלנו הרע הגענו למקום וגילינו דלת נעולה. אחר כך התברברנו בחיפושים אחר מקום ראוי לארוחת ערב, ותוך כדי בירבורים המעלות צנחו עוד קצת, והמצ’יסטה התנדבה להדגים כמה קר היה לנו:

אז את כל מה שלא הספקנו היום, ננסה להספיק מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים כדברי השיר. אבל אני רוצה לציין שברלין נחמדה אלינו. כלומר, היא לא מגיעה לרמת הנחמדות של לונדון, אבל אני כבר לא רואה את היטלר מבצבץ בכל פינה ונובח עלינו. היא מעניינת, מסקרנת ויש בה הכל מהכל.

אז היא אמנם לא לונדון- אבל היא מתחבבת עליי.

 

 

Did you enjoy this article?

5 תגובות

  1. ורד בן דרור הגב

    היי איילת . לא יודעת איך קרה ולא קבלתי התראות על הפוסטים החדשים בבלוג . עכשיו השלמתי קריאה . בשבילי פוסט חדש שלך זה כמו ממתק מתנה . ביקרתי בעבר ביקור קצר בברלין , ממליצה לך לחזור לכיכר אלכס פלוץ בחג המולד , למרות שראיתי שיש שרידים מהשוק ,הכיכר מאוד מרשימה וחגיגית בתקופה זו . עוד המלצה חמה זה על סיור מודרך עשינו של “ברלין עם נדב ” אם זכרוני לא מטעה אותי לגבי השם . סיור באוריינטציה של ברלין בשואה , לא כבד ומאוד מאוד מעניין . מומלץ בחום . אם תרצי אשלח לך פרטים או שתגגלי את השם .המשך טיול נעים וחג שמח ו..כשר !

  2. גבי הגב

    ישו הזדקן במהלך השנים, בתמונות שהעלית בעבר הוא היה עלם צעיר חצי ערום עם זקנקן. כאן הוא די קשיש והלבוש שלו, מה ז-ה צריך להיות?

  3. motior הגב

    מזמן לא חוויתי שלג… כנראה צריך לטוס לחו”ל בחורף

  4. שוורץ נחמה הגב

    האמת היא שנדמה לי שאת הרבה פחות מתלהבת מברלין, ואת כמובן תמיד מעמידה את לונדון כ’דוגמה לאיך צריך להיות מבחינתך’ … אומנם את מציינת בסוף הרשומה שברלין דווקא מתחילה למצוא חן בעינייך, אך ניראה לי (יש לי תחושה) שאת התלהבת בעיקר בגלל “השלג מיטפטף מרפרף מתכופף בשערך…” ) האם טעיתי הרבה??

השארת תגובה