החופשה האנגלית שלי: פרק שמיני

החופשה האנגלית שלי: פרק שמיני

 

את הבוקר פתחנו, מקגייבר ואני, בסיור שטח בכפרנו המדהים. שמו בישראל: Weston sub edge

קבלו:

 

***

לאחר שלא נותרה עוד טיפת רוק בפינו, בשל הריור שריירנו על הכפר הזה, נכנסנו לאוטו ונסענו לכפר Broadway. כפר מקסים עם שפע של חנויות ובתי תה מקסימים.

אני: הו, שקט פה יחסית. יום ראשון היום.

הטייס: כן, כולם בכנסיה, מתפלפלים.

חולפות 5 דקות

אני *צוחקת מהבדיחה*

הטייס: בחיי, אמא, את כמו האייפון 4 שלי, יש לך זמן תגובה כל כך איטי!  ובהזדמנות זו, אולי תקני לי אייפון 6?

***

קבלו את Broadway:

מקגייבר: “איזה תמונה שמים האנשים שגרים פה בתור שומר מסך?”

אכן, כשאתה גר בתוך תמונת שומר מסך, מה כבר נותר לשים? תמונה של הסחנה?

“תגיד” אני שואלת את מקגייבר את השאלה שאני שואלת אותו תמיד בתקופה זו של השנה “אתה חושב שאלוהים מתבאס עלינו שאנחנו ככה נהנים ואוטוטו יום כיפור ואנחנו כופרים חליעלאללה”

“נראה לי שאלוהים מבסוט מאיתנו דווקא. הסירי דאגה” הוא עונה כמו תמיד.

איך שסיים להגיד, אנחנו מבחינים בפנצ’ר בגלגל של האוטו.

לא סתם פנצ’ר, אלא בורג תקוע עמוק בצמיג- כזה פנצ’ר:

“לא נורא, אני אחליף גלגל, הסירי דאגה” אמר בעלי הגיבור והחליף תוך דקה לגלגל ספייר, תוך שהוא מעביר שיעור לבנו הטייס כיצד מחליפים גלגל.

אבל יום ראשון היום, ולכו תמצו פנצ’רמעכר פתוח. הסתובבנו בשלושה כפרים שונים, והכל ס-ג-ו-ר.

אם אלוהים ניסה לגחך עלינו באותו רגע- זה לא היה מצחיק.

אני: יום ראשון באנגליה זה יותר גרוע משבת אצלנו- הכל סגור!

מקגייבר: כן, הם היו צריכים איזה קלנסוואה פה.indecision

בלית ברירה התקשרתי למוקד שירות הלקוחות של יורופקאר באינגלנד, לשאול מה עושים. ענה לי רוג’ר עם הקול הרדיופוני, ובסבלנות אין קץ, בנימוס, באדיבות ועם הרבה אמפטיה מתובלת במבטא בריטי סקסי, ניסה לעזור ולמצוא לנו פנצ’ריה פתוחה, אבל גם הוא די התבאס והגיע למסקנה כי יום ראשון היום, וכי כולם מתפלפלים להם בכנסיה. ושניסע בזהירות על הספייר, מיס, ושננסה להחליף מחר, מיס, ואנחנו ניצור איתך קשר מחר, מיס, ונשלח אותך לפנצ’ריה הכי קרובה אלייך. ושיהיה לך ורי פלזנט דיי וסייף דרייב, מיס.

סיימתי את השיחה עם חיוך, למרות שלא קיבלתי שום עזרה קונקרטית. ואז למדתי משהו מאד חשוב על עצמי: מספיק שיהיו אלי אמפטיים ואדיבים ומנומסים ושידברו אלי ברכות ושיקראו לי מיס כל משפט שני: תכלס לא ממש צריכים להביא לי תועלת במעשים קונקרטים, ואני סביב האצבע הקטנה של אותו אחד. כזו חסרת חוט שדרהindecision

Rojer that!

אך למזלי אני מאובזרת מהבית באיש היחיד בעולם שאני סומכת עליו שישגיח ושיתקן את הכל ושידאג שהכל יהיה בסדר ושיגיד לי הסירי דאגה:

מלך.

אז עם גלגל ספייר שנראה כמו גלגל של בימבה, ועם הסירי דאגה שאני שומעת כל שתי דקות מימיני, המשכנו להתגלגל אל עבר הכפר הקסום Bourton on the water אשר על ראש שמחתנו.

הדבר הראשון שעשינו שם זה לאכול. כי במשפחת גזית, כשיש משבר או מצוקה, האוכל הוא הפתרון מספר אחד. הנה צילומי תדמית לאוכל שלנו:

מקגייבר: “והלוואי וזה היה טעים כמו שזה יצא לך בתמונה”. 

הכפר Bourton on the water הוא אחד הכפרים הפופולרים והתיירותיים ביותר. הוא מכונה ונציה של הקוטסוולדס, בשל הנחל הזורם במרכזו, ובזכות הגשרים שמחברים את הטיילת משני צידיו.

 

זו אגב המסעדה שבה אכלנו. שמרו אותה בזכרון, היא תופיע במערכה הבאה.

ברווזים ברווזים בואו למצ’יסטה. מצ’יסטה מאכילה ברווזים, וכל ברווזי הכפר מתכנסים למרגלותיה:

מעבר לנחל נצפה פיקניק על טהרת הגברים. הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר  ברווז בנחל, כדי לשמוע על מה מדברים שם:

תמיד מעניין להסתכל על הפרטים הקטנים בגינות של הבתים האנגליים. בבית החמוד הזה עומדים פסלי ברווזים על הגדר, וגם פסלי עכברונים:

אני כל כך צריכה לגור כאן!

בבורטון על המים יש גם כפר מיניאטורי שנקרא Model village המציג את הכפר, במיניאטורה. או כפי שאומרת המצ’יסטה- זה כמו מיני ישראל, רק בלי הישראל.

 

אני מרגישה כל כך גוליבר!

ורק לשם השוואה, זהו המבנה המקורי בכפר:

יש גם דגם של הדגם של הכפר המיניאטורי:

וזוכרים את המסעדה מהמערכה הקודמת?

אז כך היא מופיעה בדגם:

החלק הכי יפה בכפר המיניאטורי הזה הוא חדר פינתי פצפון וחשוך שבו חדרים מיניאטורים מוארים- עשירים בפרטי פרטים, מלאי הומור:

למשל, המיניאטורה של האיש שתופס את אשתו על חם:

או המיניאטורה של בונה המיניאטורות:

זה גאוני בעיניי!

מוכר הירקות:

המטבח! אני רוצה לגור כאן!

 

חנות הפרחים:

 

חנות המכולת:

התופרת:

וחנות הכובעים:

משם נסענו לכיוון שני כפרי הבונבוניירה Upper and lower Slaughter ובמקור תכננו לעשות מסלול הליכה בשביל המקשר בינהם, אך בשל הפנצ’ר גייט מהבוקר, חל עיכוב בלו”ז שלנו, וחלפנו על פני הכפרים הללו בנסיעה:

 

וזהו להיום. מקווה שלא התעייפתם מעומס התמונות.

אילה ליקה מאינגלנד, ניפגש מחר.

Did you enjoy this article?

השארת תגובה