החופשה הסקוטית שלי- פרק 2: הדרך לסקוטלנד

החופשה הסקוטית שלי- פרק 2: הדרך לסקוטלנד

לדאבוננו, עדיין לא קיימות טיסות שמחברות ישירות את ישראל לאדינבורו. 

כך שאם חפצה נפשכם להגיע לסקוטלנד, עומדות בפניכם שלוש אפשרויות-

לטוס בעזרת טיסה מקשרת,

להשתנע באמצעות רכבת מלונדון,

או לנסוע באוטו.

שתי האפשרויות הראשונות נשללו אצלנו בשל אילוצים טכניים, ונותרנו עם אפשרות האוטו.

אז עם שחר סיפחנו את האוטו לכוחותינו, ויצאנו לדרכנו.

כפי שניתן לראות, במשפחת גזית מאד חזקים בלגו.

כשחישבנו את מרחק הנסיעה מלוטון לאדינבורו, התקבלה התוצאה: קצת יותר מ 6 שעות. 

לא נורא, חשבנו, חפיף. זה כמו לנסוע לאילת בתוספת עצירות הקאה בדרך, חשבנו. חפיף לגמרי.

תהיה לנו נסיעה הרפתקנית סטייל תלמה ולואיז, חשבנו.

בפועל, המציאות היתה קצת פחות זוהרת מתלמה ולואיז.

כביש M6 מחבר את לוטון לאדינבורו.

זהו חתיכת כביש משעמם וחד גוני.

נקודות העניין היחידות על כביש M6 הן תחנות ההתרעננות הכוללות שירותים וכן שלל מסעדות גורמה סטייל מקדונלדס.

כך שבכל פעם ששלפוחית השתן, שלפוחית הרעב או שלפוחית השעמום הציקה לאחד מאיתנו, עצרנו בתחנה כזו להתרעננות. כפי שניתן להבין מהתמונות הבאות- היה לנו הרבה פיפי, היינו הרבה רעבים, ושיעמם לנו תחת:

הדבר היחיד שאני יכולה לציין בגאווה, זה הפטנט הגאוני הנ”ל שהמצאתי:

מה שרואים כאן זה חטיפים ופירות שהוצאו מאריזתם המקורית והונחו בקופסאות פלסטיק גדולות שהובאו מהבית. באמצעות הפטנט הגאוני הנ”ל שום דבר לא מתפזר, אף אמא לא מתעצבנת על אף ילד שמפזר חטיפים. גאונות.

כמו כן לא הפסקנו להיות מופתעים ממיקום הנהג בצד ההפוך של האוטו

ומכך שהיושבת ליד הנהג, המאכלסת את המושב שאנחנו רגילים לראות כמושב הנהג, יכולה להרים רגליים, ובכך מתקבלת תמונה לא הגיונית בעליל:

כרגיל, הפיגה לנו את השעמום הזמרת אילנה, שמתלווה לכל הטיולים שלנו ללא יוצא מן הכלל:

ו 6 וחצי השעות התאורטיות, התארכו להיות 10,9,8,7…11 שעות!

וכל זאת בזכות פקקים, עומסים ותאונה אחת, השם יקום דמנו

ובנתיים, מה אתם יודעים- תוך כדי נסיעה, הבן יקיר לי סיים לקרוא את הספר הראשון בסידרה ויש לנו חבר חדש במועדון המעריצים: יתברך שמו

פקקים

היו פקקים גם בצד השני

ושוב פקקים

באזור האגמים כבר לא היו פקקים,

לפי התכנית שלנו, תכננו להגיע שוב למעגל האבנים Castlerigg. היינו בו לפני שנתיים, וזה אחד המקומות הקסומים באנגליה.

אבל השעה כבר התאחרה לה מאד. השמש כבר החלה לשקוע, עננים כייסו את השמיים, הטמפרטורות ירדו ל 12 מעלות והתחיל לטפטף. לא ידענו אם נספיק להגיע למעגל האבנים לפני שיחשיך, וניהלנו מלחמה מול השמש

 

אחת התופעות היפות באנגליה, שבשל היותה מדינה צפונית- גם לאחר שהשמש שוקעת, וכבר יורדת מעבר לאופק, ממשיך להיות אור. ולשמחתנו, כשהגענו לשער של מעגל האבנים, נהננו מאור בין ערביים מהמם

עומדות להן האבנים האלו, באמצע השדה, מסודרות במעגל כבר אלפי שנה. אף אחד לא הזיז אותן מפה, אף אחד לא הפך את המקום הזה לאתר תיירותי שלוקח כסף. לא. הוא פשוט נמצא בלב השדה ואנחנו פשוט פותחים את השער, ונכנסים. 

 

המקום הזה מהמם ביופיו. ולמה שימשו האבנים? יש המון השערות, אבל האמת היא שלעולם לא נדע.

פה ושם יש נשים שמאמינות שאם נוגעים באבנים, אפשר לנסוע בזמן.

צריך אמונה.

צריך להגיע בזמן הנכון בשנה,

צריך להתאבזר בתכשיטי זהב ובאבנים טובות, נגיד פנינים- אבל גם צ’ארמים של פנדורה נראה לי שתופס.

אבל זה לא מצליח לכל אחת.

חוץ ממשפחת גזית, היו שם עוד  4 סאסנכיות שעשו הרבה סלפי עם האבנים ואף שמעתי אותן נוקבות בשמו המפורש של ג’יימי פרייזר. 

אז אחרי שוידאתי ששום דבר לא קורה אם מניחים את היד על האבן, המשכנו לנסוע. אדינבורו עדיין היתה מרוחקת מרחק של שעתיים נסיעה מאיתנו, והפעם באמת החל להחשיך

ורק כשעברנו את הגבול הרשמי בין אנגליה לסקוטלנד, וחלפנו ע”פ השלט הזה, נרגעתי:

רוצים לשמוע כמה ארוכה עוד היתה הדרך?

הספקנו לראות את תחנת החלל הבינלאומית חולפת על פנינו פעמיים!

כלומר, ראינו אותה פעם אחת, חולפת בסמוך לירח, היא הספיקה להקיף את כל כדור הארץ ולהפציע שוב,

ואנחנו עדיין לא הגענו לאדינבורו…!

לבסוף לבסוף לבסוף הגענו לבית של סטפני ששכרנו דרך airb&b

כמו בהרבה בתים- סטפני היתה איתי בקשר דרך המייל לאורך היום, אבל לא המתינה לנו באופן אישי. היא נתנה לי הסברים בסגנון חפשו את המטמון כיצד למצוא את המפתח לבית.

רמז: הוא מסתתר בתוך הקופסה הזו ויש שם קוד סודי:

הבית התגלה מבפנים כבית מתוק להפליא, עם הרבה טאצ’ אישי כפי שאני אוהבת

יש פה אפילו חדר כמו של הארי פוטר מתחת למדרגות!

הוספתי טאץ’ אישי משלי ובישלתי ארוחת ערב.

כלומר, חיממתי במו ידיי את האוכל הקפוא שקנינו בסופר!

ובניגוד לתלמה ולואיז, שרדתי את כל זה כדי לספר לכם! שזה יתרון.

אז הגענו לסקוטלנד, וממחר נתחיל את האווטלנדר אדוונצ’ר שלנו.

הישארו עמנו.

 

Did you enjoy this article?

10 תגובות

  1. אסתי הגב

    למרות הפקקים ולמרות האוכל מהסופר, אני עדיין מקנאה ממש 🙂

    אני רואה שמתחיל להיות כאן פיוז’ן, רותם קורא נכריה ואת מתחילה להשפריץ מושגים מהארי פוטר. יפה.

    מחכה בקוצר רוח לפרק הבא XOXOX

  2. מנורה הגב

    העיקר שהסוף טוב והגעתם לבית החלומות
    מחכה להמשך ההרפתקאות

  3. motior הגב

    יש עוד אפשרות אותה עננת ואני עשינו לפני המון שנים- לנסוע באוטובוס מלונדון לאדינבורו. בלילה.
    הגענו עייפים מאוד בחמש בבוקר…
    11 שעות זה מוגזם לגמרי. כל הכבוד לנהג!

    כרגיל את מספרת בצורה נהדרת. הבית נראה מקסים.

  4. חיה שורץ הגב

    אכן כיף גדול לקרוא את סיפוריך ולראות את תמונותיך, אתם יודעים ליהנות וזה נפלא. אכן הנסיעה הארוכה מבאסת תחת אבל בסוף הגעתם למקום חמוד. גאוני לראות איך את תמיד מצליחה ‘לצוד’ מקומות נחמדים. ממתינה לעוד סיפורים ותמונות. סעו בשלום.♥

  5. יעל הסופר-קנאית הגב

    מהממת איילת שלי # 2
    את גיבורה !! איזו נסיעה מהתחת…
    מצד שני, בטוחה שהיה שווה את כל הג’ננה.
    ואם הטייס הצליח לקרוא ספר שלם ואף להתחבר דיינו.
    היידה. מחכים להמשך

  6. שולי הגב

    שלום איילת .
    עקב היותי outlander-holic לא אנונימית , הספרנית בספריה האזורית שלנו המליצה לי על הבלוג שלך.
    נהנת מכל פוסט .
    הרבה הנאה בסקוטלנד

  7. שולי הגב

    שלום איילת
    אני outlander-holic לא אנונימית , הספרנית המקסימה שלנו המליצה לי על הבלוג שלך.
    נהנת מכל פוסט .
    תהנו בסקוטלנד, רושמת בפני את התובנות שלך לחלום שלי להיות שם.

  8. מאירה הגב

    אז פעם ניסיתי לראות את נוכרייה ופרשתי בפרק הראשון. עכשיו, בגללך…. אתחיל שוב לראות. התמונות מהממממממות! שומרת הכל בתיקיות ה BUCKET LIST שלי. סקוטלנד ברשימה. תודה

  9. אסתי הגב

    הי איילת

    לפי ה- 11 שעות נסיעה שלך
    האם לא עדיף לטוס למנצ’סטר ומשם לקחת רכב לאדינבורו?
    או לחלופין לנסוע ברכבת מלונדון לאדינבורו ורק שם לשכור את הרכב ולהמשיך לתוך סקוטלנד? (ראיתי שברכבת זה 4 שעות)

השארת תגובה