טיול בני מצווה לירושלים

טיול בני מצווה לירושלים

ביום שלישי בבוקר, מוקדם בבוקר! יצאנו המצ’יסטה ואני לטיול בני מצווה בירושלים.

זה היה טיול מאורגן של חברת סנצ`ורי לבני ובנות מצווה של ילדי “חבר” בהדרכת הקרן למורשת הכותל המערבי. היה טיול מקסים!

כבר באוטובוס, בדרך לירושלים שעשעה אותי המצ’יסטה בקליפים שצילמה את עצמה בעצמה. הילדה כשרון!!!

כמו כן בדרך, שמתי לב לכך שהעתידות של בזוקה הפכו להיות יותר ויותר ריאליסטיות עם השנים. שוב לא משלים ילדים קטנים שעד גיל 21 יטוסו לירח. מקסימום מבטיחים להם שהם יחלמו על זכייה בלוטו. כבר לא מתחייבים על שום דבר! הכי רגליים על הקרקע.

כל הכבוד לבזוקה!

טוב, אז אחרי ששיעשענו את עצמנו בדרך, הגענו לגבעת התחמושת ושם עצרנו לארוחת בוקר.

ופגשנו את תושב הגבעה:

ישר הוא התחיל איתנו: “פעם ראשונה שלכן פה?”

“אתן באות לכאן הרבה?”

“רוצות לראות את אוסף הבולים שלי?”

“רוצות לעלות אלי לקפה?”…אכל לנו את הראש העורב הזה!

מזל שהגיעה המדריכה המצויינת שלנו מרים, שחילצה אותנו ממנו.

נכנסנו לאתר ההנצחה גבעת התחמושת

מרים סיפרה לילדים על מלחמת ששת הימים ועל הקרב הקשה שהתחולל כאן

הקרב על גבעת התחמושת הפך למיתוס גבורה הרבה בזכות השיר המצמרר שכתב יורם טהר לב. כשאני שומעת את השיר הזה אני תמיד חושבת שבלעדיו היה הקרב הזה נשאר עלום מעל דפי ההסטוריה. השיר הזה מלמד יותר מכל ספר היסטוריה ומכל מיצג את מה שהתחולל כאן.

דפי השיר חולקו, מרים השמיעה לנו את השיר ואנחנו הצטרפנו.

“היה אז הבוקר השני למלחמה בירושלים. האופק החוויר במזרח”

“היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. לחמנו שם שלוש שעות. התנהל קרב עקשני. קטלני”.

“הירדנים נלחמו בעקשנות. זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה”

“בשלב מסוים של המלחמה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד. עלינו לשם בכח של שתי פלוגות”

“לא ידעתי היכן האחרים כיוון שהקשר עם דודיק המ”פ ניתק עוד בתחילת הקרב”

“באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו”

“באותו רגע נזרק רימון מבחוץ. בנס לא נפגענו. חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים”

“מישהו היה צריך לרוץ מלמעלה ולהשגיח. לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב”

“שלחתי את איתן. איתן לא היסס לרגע. עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון”

“לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי. ככה עברנו איזה שלושים מטר. איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים, עד שנפגע בראשו ונפל פנימה…”

במקום ניטעו 182 עצי זית לזכר כל החיילים שנהרגו בקרבות ירושלים

אני ממליצה למי שמגיע לכאן להיכנס ולראות את החזיון האור קולי המשלב סרט עם הקרנה על דגם ירושלים המתאר את שלבי הלחימה על ירושלים

וכן להיכנס לאתר ההנצחה בבונקר המרכזי. החלק המרשים שבו הוא קיר הזהב, בו מונצחים באותיות זהב שמות 182 החיילים שנהרגו בקרבות על ירושלים במלחמת ששת הימים.

מגבעת התחמושת נסענו לכיוון העיר העתיקה.

עברנו ליד כנסיית דורמיציון- המקום שבו על פי האמונה הנוצרית נרדמה מריה אמו של ישו לנצח.

וכאן סעד ישו את סעודתו האחרונה.

וכאן גם נמצא קבר דוד.

מתחם הסלבים.

בקבר דוד שמתי לב

לאריחים האלה: יפים, נכון?

איזה מלך!

ושימו לב לדבריו של רבי יהושע בן לוי:

הזכיר במקצת את הנבואות הבומבסטיות מפעם של בזוקה.

אל העיר העתיקה נכנסנו דרך שער ציון

ופגשנו את תושבת הרובע החביבה הזו:

אחר כך נכנסנו לאתר ארכיאולוגי מעניין: הרובע ההרודיאני

בתקופת בית שני גרו כאן משפחות אמידות ממעמד האצולה והכהונה.

בשנת 70 לספירה החריבו הרומאים את האזור. האתר התגלה עם בנייתו מחדש של הרובע היהודי.

ואז הגענו לכותל:

את התמונה הזו צילמתי במוזיאון גבעת התחמושת. כך נראה הכותל מיד אחרי שנכבש, ביוני 1967.

הנסיכה שלי פרשה הצידה וכתבה בקשה לאלוהים.

כתוב שם: “אלוהים, אני רוצה כלב”! למות עליה.

ובנחישות רבה היא הלכה להטמין אותו בין אבני הכותל

בנחישות רבה מאד!

היא קיבלה את אמנת ירושלים

ועצרה להתרעננות

כי היה יום נורא חם.

משם עוד המשכנו לארוחת צהריים ובערב חזרנו הביתה עייפות ומאושרות. זכיתי לבלות יום מקסים עם הילדה האהובה שלי יד ביד! כמות החיבוקים והנשיקות שקיבלתי ממנה באותו יום לא יסולאו בפז.

וכל הכבוד לחבר על הארגון של היום הנהדר הזה.

Did you enjoy this article?

השארת תגובה