לונדון 8: ווינדזור

לונדון 8: ווינדזור

היום אנחנו נוסעות לווינדזור, או כפי שאנחנו מכנים אותה בבית: “ווינדווס” ואת הקפה הראשון של הבוקר אנחנו שותות בפרט מנג’ט השכונתית שלנו:

אבל את ארוחת הבוקר אנחנו כמובן אוכלות אצל חברנו משכבר, ביל, איך שהרכבת נוחתת בווינדווס.

אם ציינתי אתמול שהצאצאים שלי הם “סנובים של תה” ומעדיפים טעמים נדירים של אספנים- התה שלי הוא הכי עממיקו ושמו הוא אינגליש ברקפסט. התה בביל’ס מוגש בקומקום אמאייל צבעוני ויש עמדת מכירה של מוצרי החנות. אני מסמנת את הקומקום הכחול ואת האינגליש ברקפסט שלו, ועד סוף היום אני אהיה הבעלים המאושרים של שני פריטים יקרי ערך אלו.

ביציאה מתחנת הרכבת של ווינדזור ניצבת תמונה גדולה של הארי ומייגן שעשויה כולה מלגו! אנחנו משועשעות מהכיתוב שבצד Make your Markle.

התור לרכישת הכרטיסים לארמון הוא מטורף!!! והוא מתפרס לאורך שני רחובות. אני מעריכה שאנשים עמדו בתור במשך שעתיים אם לא יותר. 

אבל כיוון שאני פה מקומית- לא עמדנו בתור אפילו חצי דקה.

הסוד הוא לרכוש את הכרטיסים מראש באינטרנט. כל מי שרכש כרטיסים מראש זוכה לעקוף את כ-ל התור הזה, ולהפתעתנו לא היו רבים כאלה בכלל, וזוכה להיכנס ללא המתנה של דקה אפילו. אני כל כך גאה בעצמי!

בחצר הארמון אנחנו מבחינות בהרבה ציירים שיושבים בנחת ומציירים את הארמון. תזכרו אותם, הם יופיעו בסוף העלילה. 

לפני חודשיים צפינו אבא’לה ואני באדיקות בשידורי החתונה המלכותית. אני אומרת באדיקות- כי צפינו בה בשידור חי ואחר כך עוד פעמיים בהקלטות. כך שאנחנו מכירות כל אבן וזכוכית בצ’אפל שבו התקיים המאורע- איפה ישב דייויד בקהאם, איפה ישבה המלכה, איפה צ’ארלס הושיט יד לאמא של הכלה, איפה קייט גלגלה עיניים על קמילה שאנחנו קוראים לה כרמלה ואיפה הארי ומייגן כרעו ברך. הצילום בתוך הקתדרלה אסור- וזה חבל- כי הוא מהמם ביופיו.

גם הצילום בתוך הארמון הוא אסור, וזה עוד יותר חבל- כיוון שהוא בעל מראה של טירה עתיקה ומאד מאד מסוגננת.

 

 

אבל ווינדזור היא נהדרת לא רק בגלל הארמון- זו עיירה קטנה ומתוקה שממש כיף להסתובב ברחוב הראשי שלה, לטייל ולקנות. והקניות פה שוות פי אלף מהקניות בלונדון!

ממול הארמון עומדת המלכה ויקטוריה:

“הבית העקום”:

קוראים לפאב הזה “Prince Harry”:

ובגלרייה שממול אנחנו מבחינות בציור מקסים של הפינה הזו בדיוק:

וע”פ אמונה עתיקה, כדי שנחזור לווינדווז שוב באחד הימים, אני מצלמת את דייויד גנדי ב M&S, ואף מגדילה לעשות ורוכשת למקגייבר שם שתי חולצות בעיצובו ועם חתימתו. בקופה, המוכרת ואני השתפכנו בצוותא על הרכות של החולצות ועל דייויד גנדי גופא.

כמו כן, אני מעוניינת לרכוש את הכורסה הזו, ואולי אף הספה הגדולה:

השוטטות ברחוב הראשי של ווינדווז ארכה שעות רבות. שעות מהנות, כיפיות, מצחיקות ופורות.

בסוף היום, ברחבה שסמוכה לתחנת הרכבת, הופתענו למצוא את כל הציירים שפגשנו בבוקר מציירים בחצר הארמון-  מכונסים ביחד עם הציורים שציירו היום- ושמוצעים למכירה ביריד. היו שם יצירות מקסימות!

לסיכום: אני יודעת שאני חוזרת על עצמי- אבל היה לנו יום מושלם. ווינדזור היא עיירה מושלמת, והבת המופלאה שלי…אין לי מספיק מילים כדי לתאר את יצירת המופת הזו. עונג צרוף.

בלילה, בטרם הלכנו לישון נזכרנו שעוד לא שיחקנו במשחק המשעשע-דוחה Bean Boozled.

למי שלא מכיר- להלן ההסבר:

רוכשים בחנות את חבילת הסוכריות הזו:

אלו סוכריות ג’לי צבעוניות תמימות למראה:

לכל צבע יש שני סוגי טעמים- טעם סביר וטעם דוחה. ובטעם דוחה אני מתכוונת לטעם של דוגלי, טעם של בואש, טעם של ביצה סרוחה, טעם של גרביים מסריחות וכו’.

כדי לשחק במשחק צריכים להכין מראש בקבוק מים וקערת יריקות 🙂

המשחק מתנהל כך: מכריזים על צבע מסוים וכל אחת בוחרת באופן אקראי סוכריה בצבע שהוכרז.

מכניסים לפה ומתחילים לזהות- אם זה טעם דוחה- יורקים מיד ומסמנים נקודת חובה. מי שנפל בגורלו לטעום הכי הרבה טעמים דוחים הוא המפסיד.

גועל נפש של משחק 🙂

 

 

 

Did you enjoy this article?

3 תגובות

  1. motior הגב

    גם שם לא הייתי… ואת בהחלט עושה חשק לבקר 🙂

  2. Adi Jaffe הגב

    את קוראת לpret a manger קוסטה? =]

השארת תגובה