נכרייה עונה 3 פרק 8: first wife

נכרייה עונה 3 פרק 8: first wife

אז לאחר שבשבוע שעבר התמרמרנו על החמיצות של קלייר ועל הקרירות והאיפוק שהפגינה כלפי ג’יימי לאורך כל היום, היא הגיעה לפרק 8 כמו הר געש של רגשות שרק חיכה לרגע שבו יוכל להתפרץ. היה זה פרק עמוס בקונפליקטים, התפרצויות רגשיות, הצהרות אהבה, כעסים והתפייסויות. המלאכה מרובה, אז הבה נתחיל בסיקור.

תחילה- שם הפרק. כשאומרים First wife, מתכוונים כמובן לקלייר. אבל אם אומרים “האשה הראשונה”, סימן שיש גם אישה שניה בסיפור! אבל את קיומה של האישה השניה אנחנו כבר יודעים, הודות לפרגוס, שספלייר לנו בסוף הפרק הקודם, וכעונש על הספויילר המטורף, הוא הושהה מהפרק ולא הופיע בו היום.

אך עדיין נשאלת השאלה- מיהי האשה השנייה? הרי בטוח כשג’יימי חזר מאנגליה, השתרך תור ארוך של נשים סקוטיות שהציעו את עצמן ואת מרכולתן למלך שבגברים, והוא היה צריך רק להושיט את היד ולקטוף את הטובה ואת היפה שבהן, נכון? אז מעניין את מי בחר ג’יימי מההיצע הבלתי נדלה של נשות סקוטלנד העליזות. תיכף נברר.

הפרק נפתח כשקלייר, ג’יימי ואיאן הקטן מגיעים לליברוך. גם אני, כמוה, התרגשתי כשצעדתי על השביל הזה ממש, אבל היא, בניגוד אלי, לא יודעת איזו אינקוויזיציה מצפה לה בסוף השביל. 

כדי להיכנס לליברוך, היא צריכה היתה לעבור דרך הש.ג הקשוחה ג’ני.

ג’ני היא אגוז קשה, והשיחה שמתנהלת בין קלייר לבין ג’ני משאירה אפילו את ג’יימי ספיצ’לס.

זו השיחה הראשונה מבין 5 שיחות שהן ינהלו במהלך היום, וקל זה לא יהיה.

במיוחד כשאיאן, החביב תמיד- מזעיף הפעם את פניו לקלייר

וכשג’יימי, שניצב לימינה, אף הוא לא פוצה פה, החיים של קלייר לא קלים.

ג’ני ניגשת לאיאן הקטן, אותו לא ראתה כמה חודשים וכמו אמא מרוקאית היא תחילה מחבקת אותו

ואחר כך מכפכפת אותו

איאן הגדול נוזף באיאן הקטן

והאצבעות של ג’יימי מתקתקות בעצבנות

תנועה שתחזור על עצמה עוד הרבה במהלך השנים הקרובות.

בתוך הבית, איאן הקטן מתרברב בהצלחותיו העיסקיות בעיר הגדולה אדינבורו

הוא כזה מתוק האיאן הזה, אני מתה עליו.

וג’ני נוזפת בג’יימי “מה חשבת לעצמך, לתת לבן שלי למכור אלכוהול ולהתרועע עם פושעים?”. קלייר נועצת בג’יימי מבט של “אמרתי לך”

ג’יימי מספר שהיתה שריפה קטנה בפרינטשופ. איאן מתפחלץ. “קטנה?! לא הייתם עומדים כאן אם היא היתה קטנה”. אבל בסקוטית זה נשמע יותר מצחיק. המילה בסקוטית לקטן זה Wee, מילה שהפכה למטבע לשון אצלי מאז שהתוודעתי לג’יימי.

בכל מקרה ג’יימי כאן משעשע בנסיון שלו להמעיט בחשיבות השריפה. wee.

האינקוויזיציה של ג’ני נמשכת. “פשוט חזרת אלינו אחרי 20 שנה?” היא שואלת את קלייר

ואחר כך תוקפת אותה: “הרגת בנאדם ליד הבן שלי?” קלייר מתחילה להצטדק וג’ני מציעה שאולי הם ישבו סביב המדורה לשמוע את הצ’יזבטים שלה. תארו לכם איך היא היתה מגיבה לו קלייר סיפרה לה שנסעה בזמן…

לא טוב, יש לשער- אז האופציה הזו יורדת מהפרק.

ג’יימי מרגיע את איאן וג’ני ואומר שדאג לאיאן הקטן כאילו שהיה בנו, ואיאן שולף את החגורה ומציע לו שיסיים את מלאכת החינוך בהצלפה, כמו כל אבא טוב. 

ג’יימי אומר שאולי יש דרך אחרת לחנך את הילד. 

בעבודות רס”ר למשל

הפנים של איאן הגדול מתרככות. “איאן הקטן מתרוצץ אחרייך כמו כלבלב” הוא אומר לג’יימי, וזה מתקשר למשפט המצחיק שאמר ג’יימי לקלייר בפרק הקודם- “אני כל הזמן שולח אותו, והוא כל הזמן חוזר!”

איאן, טוב לב שכמותו- מודה בפני ג’יימי, שג’יימי צדק וגם ג’יימי מודה בטעותו. איאן וג’ני הם שני חצאים של אותו השלם- ולג’ני תהיה דרך אחרת וקצת פחות ישירה להודות בצדקתו של ג’יימי, אותה נראה בהמשך. בכל אופן הושמט כאן קטע נהדר מהספר שבו ג’יימי אכן נאלץ להצליף באיאן הקטן, בניגוד לרצונו, ולאחר שהוא אכן מצליף בו, הוא מבקש מאיאן הקטן להצליף בו בחזרה. 

השיחה השלישית של קלייר וג’ני מתרחשת מעל ראשי הנכדים אנגוס ואנתוני, ילדיה של מגי.

ג’ני מנצלת כל הזדמנות כדי לדקור את קלייר. “זה מה שקורה כשעשרים שנה עוברות”.

אל השיחה מצטרף ג’יימי הקטן, בנה של ג’ני.

ג’ני לא מציגה את קלייר כ”אשתו של ג’יימי”, כי ג’יימי הקטן עלול להגיב ב”אבל יש לו אישה אחרת!” וככה להרוס את ההפתעה שהיא מכינה לקלייר. במקום זה היא מציגה אותה כ “מישהי שפעם גרה בלליברוך”. קצת מעליב 

וכשקלייר מציעה לעזור בהחלפת חיתולים, ג’ני מסרבת בנימוס ומפטירה  “אני לא רוצה לבלבל אותו עם פנים זרות”

אאוץ’.

לג’יימי יש נטייה תמיד לבצבץ דרך השער של לליברוך. כבר הפסקתי לספור את מספר הפעמים שהוא הפציע דרך השער הזה, במהלך הסידרה. אבל דווקא כשאני הייתי שם הוא לא הופיע!

הוא מדבר איתה על חינוך ילדים. “הצלפה היא לא הדרך היחידה” הוא אומר לה, תובנה שלמד מהתקרית עם קלייר בעונה הראשונה, מלפני יותר מעשרים שנה. 

“הפכת לסמכות בגידול ילדים?” היא מקניטה אותו, וזה מתקשר להערה של קלייר בפרק הקודם (“אתה לא אבא שלו”), וגם כאן הוא מגיב כמו בפרק הקודם- הוא קופא במקום

והבעת פניו מביעה כאב גדול. אבהות היא עקב האכילס של ג’יימי. העובדה שלא זכה לגדל ילדים משלו היא פצע שמעולם לא מגליד אצלו, והסצינה הזו היא הכנה/הסבר למשהו חשוב שיקרה בהמשך.

ולמרות ההקנטה, פרופסור ג’יימי רולידר משיא עצה חינוכית: “את מתייחסת לאיאן הקטן כאל ילד, אבל הוא כבר גבר. את צריכה לתת לו לטעום חירות כל עוד הוא חושב שאת זאת שיכולה להעניק לו אותה”.

כשעניין קלייר עולה, וג’ני באה בטענות למה הוא לא חלק איתה את האבל שלו עליה

הוא אומר שלא היה יכול לשאת את האבל בעצמו, בטח ובטח לא לחלוק אותו.

ג’יימי מספק לה הסבר חלקי על ההעלמות של קלייר והופעתה מחדש, אבל ג’ני לא פראיירית, היא לא קונה את זה.

כשקלייר וג’יימי נמצאים לבד בחדר, מציע ג’יימי שהם יבנו קוטג’ בקצה הנחלה. זה כבר דיבור אחר לגמרי מהדיבורים על להמשיך לחיות בבית זונות. “נוכל ליצור לעצמנו חיים פה, קלייר” הוא משנה גישה מ”נחסוך שכר דירה”.

“ג’ני בקושי מסוגלת להסתכל עלי” עונה לו קלייר. “אם לא אומר לה את האמת, תמיד תעמוד חומה ביננו”

זה גורם לג’יימי לחשוב על שניהם. אם לא יאמר את האמת לקלייר, חומה תמיד תעמוד בינהם, כדבריה. והאמת היא שקלייר כבר התחילה לבנות סביבה חומה ומאחוריה היא מתבצרת כבר יומיים. מוטב שאומר לה את האמת, אומר בליבו ג’יימי של הסידרה, הנבון יותר מג’יימי של הספר.

הוא מתחיל לנאום: “לפעמים, אני עדיין לא מאמין שאת באמת פה”

“חיפשתי אותך פעם” הוא מגלה לה, וכיוון שג’יימי הוא מספר סיפורים מחונן, הוא ממש ממחיש לה את שאירע

וכאן נכנסת הסצנה שהיתה כה חסרה לנו בפרק השלישי, כשברח מהכלא

הוא סבר שהיא נמצאת על האי, אז הוא שחה בים הקר, טיפס על הגבעה (איך החלימו לו כל כך יפה האצבעות? נס רפואי)

הוא עמד וצרח “קלייר!!!” וזה היה הרגע שבו הוא הבין שהיא לא שם, שהיא לא תחזור לעולם ולמעשה זה היה רגע מכונן עבורו- הוא השלים עם העלמותה הסופית.

אבל הוא מצא שם מטמון, מוחבא מאחורי האבן עם הסמל של מקנזי

בתוך קופסת המטמון הזו היו אבנים טובות

“יכולת לברוח עם הכסף” היא אמרה לו

“לא יכולתי, הייתי צריך לחזור לאנשיי” הוא הסביר לה

ואז קלייר אומרת לו: “גם אני הייתי אי שם, קיוויתי שתבוא למצוא אותי. בכל פעם ששמעתי ציפור שיר, העמדתי פנים שזה אתה שמדבר אלי”

וכאן נשזרת לה ציפור השיר שהפציעה בחלונה בבוסטון, בפרק הראשון, ושתהינו על משמעותה.

ג’יימי מחייך כ גם הוא הבין פתאום את הביצת הפתעה שהטמינו לנו כאן בהפקה, ושאמרו לנו להתאזר בסבלנות עד שנבין…

בשעה טובה ומוצלחת קלייר חופנת את פניו בידיה ונושקת לו ברכות

אבל ג’יימי קצת מהוסס. יש איזה עניין שמעיק עליו. מעניין מה זה!

ובשניה שהוא בא לספר לה, פורצת לחדר…

לירי! מלווה בילדה קטנה וג’ינג’ית  שקוראת לג’יימי Daddy!

ככה בדיוק הגבתי כשקראתי את הקטע הזה לראשונה:

אבא??? WTF???

ג’יימי כועס על לירי

לירי כועסת על קלייר ועל ג’יימי בצוותא

ואחרי שהיא עוזבת את החדר בזעם, קורה הדבר שלו ציפינו וייחלנו. הפיצוץ!

אבל לפני שיגיע הפיצוץ המיוחל, ג’יימי מוכיח למה הוא גבר על. לפני שהוא מתעמת עם קלייר, הוא מתפנה לתווך בסבלנות וברגישות את מה שקרה לג’ואני, הבת הקטנה של לירי.

הוא יורד לגובה העיניים שלה, ומסביר לה בשפה שהיא יכולה להבין מיהי קלייר עבורו

ומבטיח לה שידאג לה ולאחותה כל חייה, ואני עדה שהוא באמת מקיים הבטחות.

שוב, נאלץ ג’יימי להיפרד בחיבוק מצאצאית שלו, גם אם מאומצת. באותו חיבוק ועם אותה ארשת כאב כמו שנפרד מווילי בשעתו

עכשיו אנחנו בשלים לפיצוץ. למעלה, הוא מסביר לה שהבנות אינן שלו

קלייר לא מאמינה- הרי הילדה היא ג’ינג’ית!

וג’יימי אומר: “טוב, יש עוד גברים ג’ינג’ים חוץ ממני בסקוטלנד, את יודעת”.

“זאת לירי!!!” היא נעלבת עד עמקי נשמתה. מכל הנשים בסקוטלנד- דווקא היא!

ואז ג’יימי אומר את המשפט הכי מפגר שיצא לו מהפה: “טוב, את אמרת לי להיות נחמד אליה!”

“אמרתי לך להודות לה! לא להתחתן איתה!” צועקת קלייר

הייתם חושבים שהמשפט האינפנטילי הזה שלו יוריד לו את החסינות הדיפלומטית שיש לו אצלי?

לא.

ג’יימי, כמו הרבה בעלים, נוטה להבין את הפשט שאומרת לו אשתו, ולא את הדרש. זו לא בעיה אישית שלו, זהו פגם גנטי שלוקים בו הרבה בעלים, ג’יימי פרייזרים, מקגייברים ככל שיהיו.

קלייר אוספת את בגדיה ועומדת לצאת. ג’יימי עוצר בעדה

“אתה שיקרת לי!”

“למה לא סיפרת לי על זה? למה?”

“למה? כי אני פחדן! זה למה!” הוא משיב לה ושולף משפט ג’יימי פרייזרי מהארסנל:

“לא יכולתי לספר לך כי פחדתי שאאבד אותך, ולא יכולתי לשאת את המחשבה שאאבד אותך שוב. רציתי אותך כל כך שלא היה אכפת לי משום דבר אחר.הייתי מוכן להקריב את כבודי, משפחתי, אפילו את חיי…למרות שעזבת אותי!”

קת נותנת פה הופעה פנומנלית. “עזבתי אותך?” היא מתפרצת “עזבתי אותך??? אתה הכרחת אותי לחזור! אני הייתי שמחה למות איתך בקולודן, ועכשיו אתה מאשים אותי בזה?”

“את יודעת מה זה לחיות 20 שנה ללא לב?” הוא שואל אותה “לחיות כחצי בנאדם להתרגל להתקיים במעט שנותר?”

וקלייר מתפוצצת. “אם אני יודעת?” היא רועדת מכעס “אם אני מבינה את ההרגשה הזו? מה חשבת? שחזרתי לפרנק וחיינו באושר ועושר?”

עכשיו גם ג’יימי מתפרץ מקנאה, מתסכול. אחרי שהלכו על ביצים יומיים- סוף סוף הכל יוצא החוצה!

הוא שובר דברים! “אני לא אוהב את לירי ואף פעם לא היה לי אכפת ממנה!” הוא קוצף.

תופס אותה חזק ביד ומנשק אותה בכח

היא מנשקת אותו בחזרה אבל מורידה לו סטירה במקביל

ופה מתחיל הקרב. איך אני אומר? כשהוא מתואר בספר הוא כמובן הרבה הרבה יותר עסיסי

אבל הם הצליחו להעביר יפה את המילים הבאות: “הוא הסתובב, התייצב מולי ונשק לי שוב בעוצמה שגרמה לשפתי לדמם בטעם כספית. לא היתה כאן חיבה או תשוקה, רק להט עיוור, נחישות לנכס אותי לעצמו. הוא סיים לדבר.

גם אני. ניתקתי את שפתי משפתיו וסטרתי לפניו באצבעות מכופפות, בכוונה לחרוש בבשרו. הוא נרתע. שריטה חדשה הופיעה בלחיו. הוא החדיר את אצבעותיו אל תוך שיערי, משך בכח, כופף אותי לאחור ושוב הצמיד את פיו לפי בעוצמה פראית, מתעלם מהחבטות ומהבעיטות שהמטרתי עליו. נשכתי את שפתו התחתונה בכח, וכשפתחתי את פי כדי לנשום, הוא דחף לתוכו את הלשון שלו, מונע ממני כל אפשרות לשאוף אוויר….למעשה שנינו עשינו כמיטב יכולתנו להרוג זה את זו. שנים של חיים בנפרד תידלקו אותנו בזעם- אותי- על ששילח אותי מעליו, אותו- על שהלכתי, אני- בגלל לירי, הוא- בגלל פרנק”

(“נוסעת מעבר לזמן”, דיאנה גבלדון  תרגום: ברוך גפן הוצאת כנרת עמודים 601-601)

ואז הגיעה ג’ני, שפכה עליהם מים, וכל החגיגה הסתיימה

ג’ני מנהלת עם קלייר את השיחה הרביעית להיום.

“מה, חשבת שכולנו קפאנו בזמן בהמתנה שתחזרי?” היא שואלת אותה וקלייר בטח חשבה לעצמה: כן, משהו כזה…

קלייר נותנת לג’ני הסבר חלקי. “היה לי בעל אחר באמריקה. זה היה עניין של הישרדות. נאלצתי לשים את עברי מאחורי.”

“נולדו לכם ילדים?” ג’ני שואלת

וקלייר עונה: “לא”.

 ולאחר מחשבה היא מדייקת: “מעולם לא נולדו לי ילדים ממנו”.

קלייר עומדת לעזוב. ג’יימי עוצר אותה. “כשאת אומרת לי משהו” היא מצטטת לו את הדברים שאמר לה לאחר שנישאו  “אמרי לי את האמת. ואני מבטיח לך את אותו הדבר”. ג’יימי מתנצל בפניה.

אבל זה לא מספיק. מה עושה ג’יימי? משתמש בטקטיקת ג’יימי כמובן “חוויתי רק אהבה אחת בחיי, וחוויתי אותה איתך.” הוא מצהיר

את ההצהרה הזו שומעת גם לירי, שצצה לה מעבר לפינה, והיא מכוונת אקדח לעבר ג’יימי

ג’יימי מדבר אל לירי, אבל מלכסן מבט, כי הדברים שהוא אומר עכשיו בעצם נאמרים לאזניה של קלייר: “את ואני לא התגוררנו באותו הבית כבר חודשים רבים”

ואז נפלטת לה יריה, שפוגעת לג’יימי ביד.

וקלייר, כמו לביאה מתנפלת על לירי והודפת אותה. good for you!

בתוך הבית, ג’יימי אומר: “קלייר תוכל לתקן את זה בקלות”

וקלייר נכנסת למוד מנתחת. האמת היא שבאותו רגע היא הזכירה לי את מרי פופינס

אותה תסרוקת, אותם בגדים, אותה גישה. מרי פופינס/ קלייר פרייזר יכולות לסדר כל מצב.

בעזרת וויסקי היא מרדימה אותו, בעזרת וויסקי היא מחטאת אותו. לא סתם קוראים לוויסקי מי החיים

איאן הקטן בינתיים מסתכל מהצד על קלייר בהערצה

אחרי שג’יימי מתאושש מהניתוח הוא מתלוצץ עם רופאיו. “אתה צריך לשתות נוזלים” היא אומרת לו, והוא עונה: “וויסקי זה נוזל, לא?”

מרי פופינס לא מתלהבת מהבדיחה

גם לא מהבדיחה על הגבינה השוויצרית. 

עכשיו ג’יימי חייב להסביר לה את סיפור לירי. 

זה היה ערב ראש השנה, הוא חזר מאנגליה, היה בודד נורא. 

שתי ילדות חמודות ניגשו אליו, אחת מהן שתי טיפות מים לירי

הזמינו אותו לרקוד

אה, והיתה שם גם לירי

שחייכה אליו

אז הוא חייך בחזרה, והשאר היסטוריה.

קלייר, סוף סוף מקשיבה לו ומבט אמפטי בעיניה. “רציתי להיות אבא ובעל, וכל הדברים שרציתי איתך”.

אני חייבת לומר פה משהו. רוב הספר, מסופר מנקודת מבטה של קלייר, ולכן גם חייו של ג’יימי מתוארים דרך עיניה. הסידרה, מציעה כאן מבט נייטרלי יותר על החיים של ג’יימי, ודווקא ההסבר שהוא מספק לה כאן, הצורך להיות אבא לבנות של לירי, ולאו דווקא הרצון להינשא ללירי עצמה- הוא הסבר מניח את הדעת. גם קלייר מרגישה ככה:

כשהוא מתאר את החיים האומללים שלו עם לירי, היא בעצם שומעת אותו מתאר את חייה עם פרנק. ולכן, היא מזדהה, ולכן היא מתרככת.

ולקינוח היתה סצנת זריקת הפניצילין הבלתי נשכחת, שלא רק טיהרה אותו מכל החיידקים, אלא טיהרה את היחסים שלהם מכל הכעסים.

שיחת “יחסנו לאן” החמישית להיום עם ג’ני.

הן יושבות על המדרגות כמו פעם, והפעם ג’ני קצת יותר מרוככת. טיפה’לה. ג’ני היא tough cookie

אחר כך הגיע נד גאווין, העורך דין הכי חמוד בסקוטלנד, שעדיין חי-

הוא מייעץ לג’יימי לשלם ללירי מזונות 

המזונות שהיא תובעת הם גבוהים מאד וג’יימי עומד להשתמש באוצר שמצא על האי כדי לממן את זה. איאן הקטן מתנדב לשחות אל האי.

וכאן אומרת ג’ני: “אני מניחה שמוטב שניתן לו לטעום חירות כל עוד הוא חושב שאנחנו אלה שיכולים להעניק לו אותה” שזו דרכה לומר לג’יימי- צדקת.

את ג’יימי זה מספק

איאן הגדול אומר: “הפעם תשגיחו עליו טוב יותר, כן?”

וג’יימי מתחייב לעשות זאת…

לחמש דקות הקרובות הכוונה.

בזמן שאיאן שוחה אל האי, ג’יימי משקיף במשקפת, ובנאמנות למקור- הוא מתקשה לעצום עין אחת, כי כידוע למי שידוע, לג’יימי יש איזה פגם שמונע ממנו לקרוץ.

קלייר לא מסוגלת להישיר מבט אל ג’יימי. היא צריכה עוד טיפה צומי, אז היא אומרת לו: “אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיות ביחד” 

“היה לי בית, משפחה, קריירה, חברים, ולך היה בית הדפוס”

“זה שהייתי מדפיס, לא משתווה ללהיות בעלך” הוא עונה לה.

“את שייכת לי” הוא אומר לה “אנחנו בני זוג לכל החיים, סאסנך”

ואז הוא מתפייט במשפט עם תחביר קצת טריקי “האם תסכני את הגבר שאני כיום למען הגבר שהכרת בעבר?”

קלייר מנסה לפענח את ההגיון שבשאלה הטריקית הזו, ולא יודעת אם “כן” או “לא” היא התשובה שלה הוא מצפה

למזלה, באותה השניה, מופיעה ספינת שודדי ים, שחוטפת את איאן הקטן

ומתרחקת איתו ללב הים.

 

ההרפקאה מתחילה!!!

 

 

 

 

 

Did you enjoy this article?

תגובה אחת

  1. רחל הגב

    התוודעתי לסדרה לאחרונה בעקבות המלצות חברים, ומאז לא התאפקתי והתחלתי לקרוא את הספרים, ועל הדרך גם הגעתי לבלוג שלך, תענוג צרוף. תמשיכי לכתוב ולעדכן, כיף לקרוא אותך וללמוד ממך על הסדרה והספרים.
    בפרק הזה נראה לי שיש פשלה קטנה – בסצינה שקייט עומדת לעזוב ולירי יורה בג’יימי, החצאית של קלייר מרובבת בבוץ בחלקה התחתון, בסצינה הבאה כשקלייר מטפלת בג’יימי הפצוע, הפלא ופלא, החצאית נקייה. נראה לך שהיא הספיקה לכבס אותה???

השארת תגובה