חמישים הגוונים של ג’יין אייר

חמישים הגוונים של ג’יין אייר

אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה שקראתי את “ג’יין אייר”. אני חושבת שהייתי רק בת 12, אבל דמותו של מיסטר רוצ’סטר המופלא עשתה לי פרפרים בבטן שהמשיכו לפרפר לאורך כל שנות התבגרותי. סביבו נבנתה הפנטזיה הרומנטית שלי על הגבר המושלם, מיסטר רוצ’סטר מרטיט הלב, מלא התשוקה, חם המזג, החכם, הנדיב, השנון, בעל היכולת להתמסר טוטאלית לאהובת ליבו ג’יין האומנת האפרורית שחיה אצלו תחת קורת ביתו. גם התכונות השליליות שלו כמו השתלטנות והנטייה להתקפי הטנטרום התכופים לא גרעו מהסקס אפיל שלו. ומי מכן לא התאהבה בגבר הזה? אני אישית הייתי מוכנה להיכנס למנהרת הזמן של טוני ודאג ולחזור לתקופה הויקטוריאנית כדי להתחלף במקום עם ג’יין.

מאז הפעם הראשונה ההיא, קראתי את הרומן הזה שוב ושוב עוד עשרות פעמים וצפיתי כמעט בכל הגירסאות הקולנועיות והטלוויזיוניות שלו. אף מיסטר רוצ’סטר שהוצג בהם לא היה הרוצ’סטר שנבנה אצלי בראש. עם השנים קלטתי שמיסטר רוצ’סטר הוא פיקציה. אין גבר כזה ביקום. ולו רק בשל העובדה שהוא יציר דמיונה של שרלוט ברונטה, סופרת אישה. כי אף גבר שבעולם לא יכול ולא יוכל לברוא גבר כזה.

(עד כה: זהו המיסטר רוצ’סטר הכי טוב שנוצר. טימותי דלתון יבדל לחיים ארוכים וטובים)

אך כיוון שאני רומנטיקנית חסרת תקנה, אני תוהה לעתים מה היה לו ג’יין ומיסטר רוצ’סטר היו נכנסים בעצמם למנהרת הזמן ונוחתים אצלנו כאן, במאה העשרים ואחת. אני מקווה עבורם, כמו גם עבורי, שהם היו חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה, ליטרלי.

מסתבר שכמוני פינטזה על אותו הדבר בדיוק אל אי ג’יימס ואחריה נסחפו עם הפנטזיה עוד 40 מליון נשים בכל העולם. ונשים, כידוע אינן טועות אף פעם. “חמישים גוונים של אפור” הוא הגירסה המודרנית, הנועזת של “ג’יין אייר”. ועם כל הטררם שהיה סביבו הייתי חייבת לבדוק על מה המהומה וישבתי לי בשקט לקרוא את כל הטרילוגיה באנגלית. יאפ.

אז ככה….מיסטר רוצ’סטר הויקטוריאני עבר מטמורפוזה ועכשיו קוראים לו כריסטיאן גריי. כמו רוצ’סטר, הוא עשיר מאד, אך בניגוד אליו הוא גבר יפהפה ולא כעור כרוצ’סטר. טירת תורנפילד הגותית של רוצ’סטר היא עכשיו דירת פנטהאוז מפוארת בסיאטל. לגברת פיירפאקס, סוכנת הבית של רוצ’סטר קוראים כעת גייל ג’ונס. שתיהן דואגות שיהיה אוכל בבית ושתהיה כביסה נקייה בארון ושתיהן נשים דיסקרטיות.  לשני הגברים סוד אפל. הסוד של מיסטר רוצ’סטר נעול בעליית הגג של טירתו, ואילו סודו של גריי מוצפן ונעול בחדר שבקומה השנייה בדירת הפנטהאוז שלו.

ג’יין אייר ואנסטסיה סטיל, שבקיצור קוראים לה אנה, שתיהן נשים עדינות, שתיהן בנות המעמד הנמוך המתאהבות בגבר עשיר מהמעמד הגבוה. הגברים של שתיהן הם שתלטנים, מיוסרים ובעלי מצבי רוח משתנים. לשתיהן היכולת להביט עמוק לתוך נשמתם הפצועה ולרפא את כאבם, כל אישה בדרכה: אנסטסיה נועזת בהרבה מג’יין הפוריטאנית, אבל זה רק בגלל שמפרידות בינהן 170 שנים של שחרור מיני. והוי, אם ג’יין אייר היתה מודעת לחצי מהדברים שעשתה אנסטסיה בחמישים גוונים היא היתה מתפלצת…sure enough שהיתה דוהרת אל תוך מנהרת הזמן בדילוגים קלילים ובצעדי מחול

בשני הספרים יש הרבה קווים מקבילים:

ניצוץ האהבה הראשון שניצת בין ג’יין למיסטר רוצ’סטר ניצת כאשר רוצ’סטר נפל מסוסו וג’יין סייעה לו לקום וללכת. בחמישים גוונים אנסטסיה היא זו שנפלה- היישר לתוך משרדו של גריי שעזר לה לעמוד על הרגליים.

כשג’יין מתבשרת כי דודתה גוססת, היא ממהרת לעזוב ומבקשת מרוצ’סטר את שכרה. כשעוזבת אנסטסיה את גריי היא מבקשת את התמורה הכספית עבור המכונית הישנה שלה, אשר נמכרה ע”י הנהג שלו. גריי נותן לאנה שיק על סכום גבוה בהרבה ממה שהתקבל עבור מכירת המכונית, ואילו רוצ’סטר נותן לג’יין סכום נמוך משמגיע לה- כדי שתהיה לה סיבה טובה לחזור אליו.

בשני הסיפורים מתעורר קונפליקט המונע מהזוגות מלממש את אהבתם והפרידה היא בלתי נמנעת. במהלך הפרידה כולם מתייסרים: ג’יין, מיסטר רוצ’סטר, אנה וגריי. אבל בעיקר אנחנו הקוראות. ייסורי הפרידה מביאים בסופו של דבר לקתרזיס באיחוד המחודש (בחמישים גוונים האיחוד קורה בספר השני). אבל קצב החיים הוא אחר. בעוד שפרידתם של ג’יין ורוצ’סטר ארכה חודשים רבים, גריי ואנה נפרדו לחמישה ימים מייסרים בלבד;(

סוף הסיפור, כפי שמתואר ע”י ג’יין זהה כמעט לחלוטין לאפילוג המתואר בחמישים הגוונים. בשני הספרים הדוברת היא הגיבורה. ג’יין אומרת: “נשואה אני עתה זה כעשר שנים, והריני יודעת מה משמע הדבר לחיות אך ורק במחיצתו של האהוב עלי מכל עלי אדמות. מוחזקת אני בעיני כיצור מבורך לעין ערוך- מבורך במידה שאין הלשון יכולה לבטא, היות ומהוה אני תוכן כל חיי בעלי באותה בחינה שלמה שהוא הינו תוכן כל חיי. מעולם לא היתה אשה קרובה יותר לבן זוגה משקרובה הנני. מעולם לא היתה במובן מוחלט יותר לעצם מעצמיו ובשר מבשרו. אין אני יודעת יגיעה מחברת אדוארד שלי ואין הוא יודע יגיעה מחברתי, יותר משעשויים אנו להתייגע כל אחד מפני הולם הלבבות הפועמים בחזותינו הנפרדים. כתוצאה אין ידינו זזות זו מזו. להיות יחדיו- משמע עבורנו להיות חופשיים כבהיותנו בודדים ובה בשעה- להיות עליזים- כבהיותנו בחברה. משוחחים אנו, סבורה אני במשך כל היום, דברנו זה עם זו אינו אלא צורה חיה יותר וניתנת להישמע של המחשבה. כל אמוני מסור לו וכל אמונו נתון לי. הולמים אנו באופיינו לחלוטין והתאמה כללית ושלמה היא תוצאת הדבר”.

מרטיט לב? כבר אמרתי.

לשני הגברים כאמור, תכונות רבות משותפות, והבולטת בינהן היא קנאה יוקדת. גריי כמעט יוצא מדעתו כשגברים צעירים מחזרים אחרי אנה שלו. אבל מלא חן הוא התחקיר שעורך רוצ’סטר לג’יין בשובה אליו, בסיום הספר. היא מספרת לו על קורותיה והוא שואל: “אותו ג’ון הקדוש, בן דודך הוא איפוא?”

“כן”

“דוברת היית אליו תכופות למדי. הנשא חן בעינייך?”

“איש טוב היה עד מאד, אדוני. לא יכולתי שלא לחבבו”.

“איש טוב? כלום משמע הדבר איש נכבד ומחונך יפה כבן חמישים? או- מה משמע זה התואר?”

“ג’והן הקדוש רק בן עשרים ותשע הוא, אדוני. “עדיין צעיר” כביטויים של הצרפתים”.

“האם אדם נמוך קומה הוא או כבד תנועה והמוני? אדם אשר טובו מושתת על חולשת היצרים יותר משהוא מושתת על כוח ההעזה?”

“פעיל הוא פעילות שאינה יודעת יגיעה. מעשים גדולים ונאצלים הם אלה שבעבורם הוא חי”.

“אבל שכלו? זה נראה רכרוכי מעט, ואת היית מושכת בודאי בכתפייך למשמע דבריו?”

“ממעט הוא בדברים, אדוני, וכל אשר יאמר- קולע אל עצם העניין. שכלו ראשון במעלה וטיבו וחושבתני שיותר משהוא נוח להתרשם הריהו טובע את רישומו על אחרים”

“איש מוכשר הוא אם כן?”

“מוכשר באמת”.

“וגם מחונך כהלכה?”

“ג’והן הקדוש הינו מלומד גדול ומעמיק”.

“דומני כי אמרת שהליכותיו אינן לטעמך? חטטניות ודקדקניות?”

“מעודי לא הזכרתי את הליכותיו- אולם….שלוות הן, מנומסות ועדינות”

“צורתו החיצונית, הנה שכחתי מה תיאור מסרת על הופעתו: מן כוהן מגושם, חנוק למחצה בהדק צוואון מדיו הלבן, ומוגבה על נעליו הגבוהות ועבות הסוליות כעל קביים, אה?”

“ג’והן הקדוש מיטיב להתלבש. איש יפה תואר הוא: גבוה, בהיר שיער וכחול עיניים וחיתוך פנים יווני לו”.

“יקחנו האופל” לאט בינו לבין עצמו….

רוצ’סטר וגריי הם נדיבי לב ומרעיפים מתנות יקרות וגחמניות. איש איש על פי רוח התקופה שבה הוא חי: רוצ’סטר מעניק לג’יין שלו שמלות יפות וגריי מעניק לאנה בגדי מעצבים, תכשיטים ומכוניות יוקרה. 170 שנים של חומרנות מפרידות בינהם.  שתי הנשים יש לציין אינן חמדניות, ולא מתאהבות בהם בגלל הכסף 

כריסטיאן גריי ומיסטר רוצ’סטר מתמסרים באופן טוטאלי לנשים שלהם. אהבתם יוקדת, ייצרית, לא לוקחת שבויים. שניהם עושים לכולנו הנשים קווץ’ בבטן. וכמו שאי אפשר שלא להתאהב במיסטר רוצ’סטר האפלטוני- כריסטיאן גריי הוא יחיד בדורו, פרינס צ’ארמינג במלוא מובן המילה. הוא בעל כישורים וירטואוזים שמתוארים בספר בפרוטרוט, ולגבי העניין הזה, ראוי שתזכורנה, בנות, שבראה אותו סופרת אישה ממעמקי ליבה הפנטזיונרי. אז תחסכו לעצמכן את הטירחה מלחפש את כריסטיאן פרפקט גריי ברכבת ישראל או בתור בשופרסל הקרוב לביתכן. אין דברים כאלה. הוא פיקציה ממש כמו מיסטר רוצ’סטר שלי.

רק תעשו לעצמכן* טובה: אם אתן קוראות את חמישים גוונים, תימנעו מקריאת הגירסה המתורגמת לעברית- המגוחכת, האדיוטית והמטופשת. אם כבר, אז אני ממליצה על קריאת הטרילוגיה כולה בשפת המקור.

*הפוסט פונה לנשים ולגברים כאחד. אם כי יש לי תחושה שלקוראים הגברים הפעם אין שמץ של מושג על מה אני מדברת פה

קריאה מהנה

Did you enjoy this article?

2 תגובות

  1. עדי הגב

    מגיבה באיחור אופנתי כי רק עכשיו גיליתי את הבלוג (המקסים!) שלך…

    אז חייבת לציין שכשקראתי את ג’יין אייר לראשונה, אי שם בשנות העשרה שלי, לא סבלתי את רוצ’סטר (שבינינו, מקסים או לא, היה די זבל). חיבבתי את ג’יין, וריחמתי מאוד על ברטה המסכנה, אשתו הראשונה. לא יכולתי שלא לחשוב שאם היו סוגרים אותי באיזו עליית גג טחובה, גם אני הייתי חוטפת את הג’ננה בשלב כלשהו ומעלה את הבית באש.

    וטימותי דלתון אכן מסוקס להפליא 🙂

    • איילת גזית הגב

      תודה עדי
      אכן, בגיל 16 רוצ’סטר נראה לי אחלה גבר. היום לא בטוח שהייתי בוחרת בו. אלא אם כן הוא היה מגיע בדמות טימותי דלתון. בואי נגיד שאז לא הייתי זורת אותו מהטירה 🙂

השארת תגובה