מהשולחן של טטיאנה לשולחן שלי: לחם תירס

מהשולחן של טטיאנה לשולחן שלי: לחם תירס

לא מכבר סיפרתי כאן על טרילוגיית “פרש הברונזה” – אחד הספרים היפים שקראתי.

מי שקרא, יודע שהאוכל הוא מוטיב מרכזי מאד בסיפור. העיסוק באוכל והאיזכורים הרבים של המזון הם בעלי משמעות עמוקה בסיפור. האוכל הוא אמצעי הביטוי לאהבה, לתשוקה, לפיתוי, לדאגה, למסירות, לפיוס, למסורת, לשורשים. האוכל הוא ביטוי למאבק על החיים, להישרדות. המאמץ של אלכסנדר להזין את טטיאנה במהלך הרעב הקשה במלחמה, וההשתדלות של טטיאנה לכל אורך החיים לבשל עבורו, להשביע אותו, לרצות אותו – מלווים בתיאורים שגורמים לפעמים לחייך ולפעמים ממש לבכות. טטיאנה עצמה אומרת ב”פרש הברונזה”, כשנשאלת מהי אהבה לדעתה: “האהבה היא, כאשר הוא רעב ואת מאכילה אותו. האהבה היא לדעת מתי הוא רעב”.

פאולינה סימונס סיפרה בראיון כי כשסיימה לכתוב את הטרילוגיה, היא התקשתה להיפרד מהגיבורים שלה ולהמשיך הלאה. בעייה מוכרת לכל קוראי הטרילוגיה. היא סיפרה בראיון שהיא נקשרה אליהם בעבותות. “את אלכסנדר וטטיאנה” היא אמרה “אני מכירה יותר טוב מאשר את בעלי”.

היא כתבה ספר נלווה לטרילוגיה שנקרא “Tatiana`s table“: הספר הזה הוא אוסף של סיפורים קטנים מחייהם של טטיאנה ואלכסנדר, סיפורים הקשורים לקולינריה ולאהבה ולכל סיפור קטן כזה מצורף מתכון.

לקרוא את הספר הזה, זה כמו לצפות בקטעים שלא נכנסו בעריכה לסרט האהוב עליכם. תענוג. אם אתם מחובבי הטרילוגיה, אני בטוחה שתאהבו אותו גם. ומסתבר שגם מקריאת ספר בישול אפשר לבכות, במיוחד כשקוראים את הסיפור האחרון, בליל חגיגת 50 שנות הנישואין של אלכסנדר וטטיאנה. אז עולה השאלה “מה אם לא?”- מה אם טטיאנה לא הייתה יוצאת לחפש אחרי אלכסנדר? האם הם היו זוכים להתאחד בכל זאת?

הספר לא תורגם לעברית, יצא במהדורה מוגבלת ולשמחתי, עותק אחד הוא שלי!

הנה דוגמה לשני סיפורים  קטנים ולמתכון אחד ללחם תירס. התרגום שלי:

 

אנתוני בילה כל יום עם אימו. הם טיילו בחוף והתנדנדו בנדנדות כל היום. ובבקרים, הוא הלך עם אביו לספינה. אנתוני חבש את הכובע שלו וניסה להיות רציני כמו אביו. הוא התבונן בו וניסה לחקות אותו: הוא ניסה להעמיק את קולו, לדבר לאט- ניסה להישמע כמוהו. וכשאביו היה שקט, כפי שהיה לעתים קרובות, אנתוני היה שקט אף הוא.

“אבא לא היה תמיד ככה, מתוק” אמרה טטיאנה לאנתוני, אחר צהריים אחד כששיחקו על החוף.

אנתוני שאל אותה אם אבא שכח לדבר באנגלית אולי, בגלל שהיה רחוק כל כך הרבה זמן. אולי הוא אפילו שכח את הרוסית!

“הוא לא שכח. הוא פשוט חושב על דברים”

“כמו מה?”

“אני לא יודעת” טטיאנה לא רצתה לספר לבנה בן ה-4 את האמת. “אולי הוא חושב שהוא רעב. או אולי הוא חושב שהוא עייף”.

“הוא נראה עצוב” אמר אנתוני

ואז אמרה טטיאנה שלא תמיד הוא היה ככה. “פעם הוא היה ילד, כמוך, אנתוני. הוא אהב לרוץ, לשחק בכדור ולרדוף אחריי”.

“אבא רדף אחרייך?” אנתוני לא יכל להאמין לזה.

“כן. אנחנו רוצים שהוא יחזור להיות כזה שוב”

“כן.” אמר אנתוני. ולמחרת בבוקר, כשהיה על הספינה ביחד עם אלכסנדר, כשהמתינו לגל האנשים הראשון שיגיע, הוא אמר:

“אבא, איזה אוכל אתה אוהב?”

“אוכל? טוב, אני אוהב כל מיני סוגים, חבר”

“הכל?”

“לא, לא הכל. אתה יודע שאני לא אוהב כרוב”

עכשיו אנתוני התבייש. הוא אהב כרוב.

“אמא יכולה לבשל עוד דברים שאתה אוהב. אני אוהב את כל הדברים האחרים שאמא מבשלת לנו”.

“אמא היא הטבחית הטובה ביותר בעולם!”

“נכון”

“ויקי טבחית גרועה”

“אף אחד לא מושלם, חבר”

“אבל מה אתה ממש אוהב? ממש- ממש?”

אלכסנדר חשב לרגע “אני ממש אוהב צדפות ממולאות”

“צדפות ממולאות? כמו שאיזבלה הכינה לך פעם?”

“כן”

“אמממ…”

כשאלכסנדר חזר הביתה בערב מהספינה, הוא שאל מה אוכלים

“צדפות ממולאות” השיבה טטיאנה

אלכסנדר העיף מבט אל אנתוני. לאנתוני היה מבע אטום, אך הוא הביט באביו לשנייה או שתיים, ואז אלכסנדר קרץ. אנתוני ניסה לקרוץ בחזרה. הוא כיווץ את הפרצוף שלו ומצמץ בשתי עיניו.

***

לחם התירס הטוב ביותר של טניה

1 כוס קמח

1 כוס קמח תירס

1/2 כוס סוכר

1/2 כפית מלח

1 כפית אבקת אפייה

110 גרם חמאה רכה + עוד קצת לשימון התבנית

1 ביצה

1/4 כוס חלב

1/4 כוס שמנת מתוקה

1/2 כוס רוויון

 

לחמם תנור ל- 200 מעלות.

לשמן תבנית לחם תירס

בקערה בינונית לערבב קמח, סוכר, מלח, אבקת אפייה. להוסיף חמאה ולערבב בעזרת מזלג או כף עץ עד שהתערובת הופכת להיות פירורית.

בקערה נוספת לערבב חלב, שמנת מתוקה, רוויון וביצה.

להוסיף לתערובת היבשה ולערבב היטב.

למלא את תבניות המאפינס או בתבנית ברזל בצורת קלחי תירס.

לאפות 22 דקות.

***

אנתוני אכל במשך זמן רב רק לחם תירס.

בערבים  הם הלכו לשחות או לפארק, ומדי פעם אלכסנדר רדף אחרי טטיאנה למים.

אחרי לחם התירס, כשהלכו לחוף ואנתוני מצא חבר לחפור איתו בורות בחול, אלכסנדר וטטיאנה שיחקו במים- היא שחתה, הוא שחה אחריה, מפני שהוא נתן לה לקפוץ לפניו למים.

הוא צעק אליה “תיזהרי, טטיאנה, כי כשאני אתפוס אותך הלילה, אני מזהיר אותך, אני לא לוקח שבויים”

מבטיח, שורה? היא לחשה לעצמה, ואז היא האטה כך שיוכל לתפוס אותה.

***

אגב, את תבנית יציקת הברזל בצורת קלחי תירס קניתי ממש מזמן מאמזון ועוד לא עשיתי בה שימוש מעולם.

כשקראתי את המתכון הזה ידעתי שמצאתי את יעודו.

כדי להשמיש בפעם הראשונה תבנית מיציקת ברזל, תהליך שנקרא Pre Seasoned , יש לשטוף את התבנית במים וסבון, לייבש היטב, לשמן אותה בשמן צמחי (קנולה או סויה) מכל הכיוונים ולהכניס לשעה לתנור חם (200 מעלות). אחרי הפעולה הזו התבנית מוכנה לשימוש.

כשמשתמשים בה בפעמים הבאות- יש לחמם את התבנית היטב, לשמן אותה ולצקת לתוכה את התערובת כשהתבנית חמה מאד.

לאחר השימוש יש לנקות אותה במים וסבון. לייבש היטב ולמרוח בשיכבה דקה של שומן צמחי- כדי למנוע חלודה.

יצאו לחמים טעימים מאד, מתוקים ורכים.

Did you enjoy this article?

השארת תגובה