קינדיקטד: מיומנה של קוראת מכורה

קינדיקטד: מיומנה של קוראת מכורה

“תכנית 12 השלבים” הינה אחת הדרכים המפורסמות והיעילות להתמודדות עם התמכרויות מסוגים שונים: סמים, אלכוהול, סקס, הימורים, קניות, גלישה באינטרנט, ובמקרה שלי ושל כמותי: קריאה בקינדל.

ביום שלישי זה היכה בי. עוד בטרם פקחתי את העיניים ב 5:00 בבוקר הסתערתי על הטאבלט שלי, שצמוד אלי למיטה. למעשה יש לי שני טאבלטים ליד המיטה, אחד נקנה לשם גיבוי במקרה שהראשון מפסיק לעבוד. (בעקבות מקרה מצער שקרה לא מזמן, #סיפוראמיתי).

יום שלישי היה היום שבו שוחרר לאינטרנט הספר השלישי בטרילוגיה מהממת שאני ועוד נשים מכורות כמותי ברחבי העולם חיכינו לו בכסיסת ציפורניים (כסיסה מטאפורית כמובן, כי אני עכשיו מושקעת בלק ג’ל והדבר האחרון בחיים שאני אעשה זה להרוס אותו).

ובואו נודה פה על האמת: זו לא הביוגרפיה של צ`רצ`יל שאנחנו קוראות בקינדל.

אניווי, ברגע שהספר שוחרר לקינדל והוטען לטאבלט- נמחקו חיי. ב- 24 השעות הבאות נצמדתי אליו ולא עשיתי כמעט כלום למעט גיחות קצרות לשירותים. זכור לי במעורפל כי גם הייתי בעבודה, קפצתי לסופר, הכנתי הרצאה והתכוננתי למבחן בהיסטוריה של כיתה ח`2 בנושא המהפכה הצרפתית, אבל כל הדברים שמניתי כעת ממש מעומעמים בזכרוני.

אבל הוי, את כל קשת הרגשות הקיימים בעולם חוויתי ב- 24 השעות הללו ביחד עם טריסטן ודניקה שלי בקינדל- שמחה, התרגשות, עצב, הנאה, צער, כעס, מחילה, הקלה, אכזבה, קנאה, התאהבות, התאהבות מחדש, געגועים, אובדן והשלמה.

ובתום 24 השעות הללו, כשסיימתי את הקריאה רצוצה רגשית הבנתי שיש לנו כאן בעייה. חקרתי ומצאתי כי ההפרעה היא כלל עולמית ומוכרת בשם: קינדיקטד (צירוף המילים קינדל ואדיקטד.  יענו, מכורה).

ואלו הם התסמינים המאפיינים את מחלתנו:

*בזמן קריאת ספר אנחנו נמצאות במצב המוגדר ע”י עובדות הרווחה: חוסר תיפקוד הורי.

כל בקשה מצד הילדים בנושאי אוכל/ הסעות/ עזרה בשיעורים וכיוב’ מופנות לדמות המשנה בבית, המכונה אבא.

 

 

*במקרה וסיימנו לקרוא ספר שהוא חלק מטרילוגיה, אשר הסתיים בקליפהנגר מטורף, והספר השלישי בטרילוגיה טרם יצא לאור אנחנו נכנסות למצב קטטוני- אובססיבי. מנסות לשאוב כל אינפורמציה אפשרית מבלוגים בנושא על התפתחות העלילה העתידית. לפעמים הסופרת משחררת לנו ספין מהספר הבא אצלה בבלוג ואנחנו מרגישות כמו כלב מאולף שהרגע זרקו לו עצם.

 

 

*כשמודיעים לנו בקינדל כי בקרוב יצא ספר המשך, ואפשר לעשות preorder, אנחנו כמובן עושות preorder. ושוכחות אחרי יומיים שעשינו, ולוחצות שוב על לחצן preorder רק כדי לגלות שכבר פרהאורדרנו את הספר כעשר פעמים.

 

*כל הסופרות, וכל הקוראות ברחבי הבלוגוספרה העולמית מודות ללא בושה כי הגיבור הראשי בכל הספרים שלנו אמור להיראות כמוהו:

שזה כמובן די מעצבן אותי באופן אישי, כי אתן זוכרות של מי הוא היה ראשון, נכון? ואני שונאת לחלוק.

 

 

*וכשפתאום תקלה עלומה בטאבלט שלנו, לא מאפשרת לנו המשך קריאה, והטאבלט נכנס לתיקון במעבדה ובמעבדה אומרים לנו ש”אין מה לעשות,זה יקח יומיים, גיברת!”- מתחילות להתגלות אצלנו כל התופעות הנרקומניות הידועות: רעידות, הזעה, עצבנות ותחושת ריקנות.

זה השלב שבעלנו מוצא את עצמו רץ לקנות לנו טאבלט חדש נוסף לשם גיבוי, במקרה וחלילה תופעה כזו תחזור על עצמה בעתיד.

#מסתבר כי אף בעל לא אוהב שאישתו עצבנית.

 

וזה השלב שבו אנחנו מתחילות להתעניין בתכנית 12 הצעדים לגמילה.

 

 

אבל כמובן, אנחנו יכולות להפסיק עם זה מתי שאנחנו רוצות!

אנחנו פשוט עוד לא הגענו אל הרגע שבו חשנו כי אנחנו רוצות.

 

*ואתן פשוט מוכרחות לקרוא את הסאגה על טריסטן ודניקה. הכי -הכי- הכי יפה שקראתי עד כה.

**רק שמומלץ לעשות קודם מנוי בשח”ל.

***הוי, הלב. הלב.

Did you enjoy this article?

השארת תגובה