כל הפוסטים של איילת גזית

בשבת החלטנו באופן נדיר, אמיץ ומפתיע לקום ממקום מרבצנו ולצאת לטייל באזור שמחוץ למים הטרטוריאלים של מזגן ביתנו. כיוון שהמצ’יסטה

תקופת בחירות היא ללא ספק תקופה סוערת בחיי מדינה, ומשהכרזתי קבל משפחתי כי בבחירות הללו אינני מתכוונת לשלשל את הפתק

היום האחרון שלנו בלפלנד. אנחנו מתאמצים לארוז ולדחוס לשתי המזוודות את כל המטלטלין, ומטלטלים אותם לאוטובוס. אנחנו נוסעים לאזור יער

המפלים הקפואים בקורואומה מרוחקים שעתיים נסיעה מזרחה מרוביניימי, בקרבת הגבול הרוסי. הדרך הקסומה עוברת דרך אזורים מושלגים והיער הארקטי מלווה

בבוקר אנחנו יוצאים לראות את הזריחה ומקגייבר מעוניין להטיס את הרחפן שלו, אבל יש שלג- וזה לא מתאפשר. אז אנחנו

ארמון הקרח לומילינה, שבקרבת העיר קאמי- נבנה בכל שנה מחדש. בכל שנה נאספים מיטב הפסלים, האמנים והאדריכלים באיזור- ומתחילים במלאכת

הבוקר השכמנו קום, ואני רוצה לומר שאור ל 7 בבוקר התייצבנו בהרכב מלא על האוטובוס, אבל היה עדיין חושך. באופן

אחרי שהפשרנו קמעה באוטובוס- הגענו לחוות איילים שם הסבנו לסוג של ארוחת צהריים בבית טיפוסי מעץ וכשסיימנו לאכול ולשתות הצטרפנו

את הבוקר אנחנו מתחילים בחוות אילוף וגידול של כלבי האסקי. כדי לסבר את האוזן, היום הוא היום הכי קר עד

רוביניימי, עיר הבירה של לפלנד הפינית- הוחרבה לחלוטין במלחמת העולם השניה, והיא הוקמה מחדש אחרי שהסתיימה המלחמה אנחנו יוצאים לסיור