כל הפוסטים של איילת גזית

בתקופה הטרום קורוניאלית היו לי חיים נחמדים מאד. מלאים בהתגודדויות, חיבוקים, נשיקות, מפגשים חברתיים וארוחות משותפות, בקיצור- כל מה שעכשיו

בין שלל תפקידיי, אני משמשת כספרית הבית. זו איננה מלאכה מסובכת מדי, כיוון שהגברים לבית משפחת גזית הם אנשי מארינס.

תהליך בניית והלבשת הבית היה תהליך כה יצירתי ומרגש, אשר הוציא החוצה את המרתה סטיוארט שבי בשיא תפארתו. נהניתי בו

את קליניקת המחמד שלי פתחתי כמעט לפני 3 שנים. כששכרתי את מבנה העץ החמוד הוא היה ריק לחלוטין מכל קישוט

לפני המווווווווווווווון שנים, אי שם בשנות העשרים המאד מאד מוקדמות שלי, הייתי מכורה לאופרת סבון בשם “נוטס לנדינג”. זו היתה

לפני המון שנים, בהיות הטייס פעוט בן 5, היינו בעיצומה של נסיעה ארוכה. זו היתה שבת בצהריים וברדיו שודר ‘מסע

בשביל לשמוע את “אדון הסליחות”, הלהיט מספר אחת של התקופה הזו שבין ראש השנה ליום כיפור, אני מוכנה לעשות דברים

לראשונה מזה כמאה שנה, לא תכננו לנסוע לשום יעד אטרקטיבי בחו”ל בראש השנה הנוכחי. הסיבה לכך נעוצה במצ’יסטה, ילדתנו הפעוטה

בשבת החלטנו באופן נדיר, אמיץ ומפתיע לקום ממקום מרבצנו ולצאת לטייל באזור שמחוץ למים הטרטוריאלים של מזגן ביתנו. כיוון שהמצ’יסטה