כל הפוסטים של איילת גזית

היום האחרון שלנו בלפלנד. אנחנו מתאמצים לארוז ולדחוס לשתי המזוודות את כל המטלטלין, ומטלטלים אותם לאוטובוס. אנחנו נוסעים לאזור יער

המפלים הקפואים בקורואומה מרוחקים שעתיים נסיעה מזרחה מרוביניימי, בקרבת הגבול הרוסי. הדרך הקסומה עוברת דרך אזורים מושלגים והיער הארקטי מלווה

בבוקר אנחנו יוצאים לראות את הזריחה ומקגייבר מעוניין להטיס את הרחפן שלו, אבל יש שלג- וזה לא מתאפשר. אז אנחנו

ארמון הקרח לומילינה, שבקרבת העיר קאמי- נבנה בכל שנה מחדש. בכל שנה נאספים מיטב הפסלים, האמנים והאדריכלים באיזור- ומתחילים במלאכת

הבוקר השכמנו קום, ואני רוצה לומר שאור ל 7 בבוקר התייצבנו בהרכב מלא על האוטובוס, אבל היה עדיין חושך. באופן

אחרי שהפשרנו קמעה באוטובוס- הגענו לחוות איילים שם הסבנו לסוג של ארוחת צהריים בבית טיפוסי מעץ וכשסיימנו לאכול ולשתות הצטרפנו

את הבוקר אנחנו מתחילים בחוות אילוף וגידול של כלבי האסקי. כדי לסבר את האוזן, היום הוא היום הכי קר עד

רוביניימי, עיר הבירה של לפלנד הפינית- הוחרבה לחלוטין במלחמת העולם השניה, והיא הוקמה מחדש אחרי שהסתיימה המלחמה אנחנו יוצאים לסיור

כשהגענו הנה אתמול והטמפרטורה היתה מינוס 15 מעלות, השווצתי קבל עם ופייסבוק בטמפרטורה הקיצונית. אבל הבוקר התברר לנו, שמינוס 15

נושא שחשוב שנתעכב עליו בטרם נצא לדרך, הוא נושא הביגוד. כיוון שהטמפרטורות בלפלנד יכולות להגיע למינוס 30, הטיול הזה דורש