טוסקנה 4: פירנצה: על דויד האוריגינל ודויד הוואחש

טוסקנה 4: פירנצה: על דויד האוריגינל ודויד הוואחש

לא רבים יודעים זאת, אבל מיכלאנג’לו, בנוסף להיותו צב נינג’ה לוחמני, היה גם פסל די מוכשר.

אני בטוחה שהוא לא תיאר לעצמו, שחמש מאות שנה אחרי שפיסל את המאסטר פיס שלו, אנשים יעמדו שעות בתור וישלמו בוחטות בשביל לראות אותו, ורק אותו.

דוד מוצג באקדמיה לאומנות של פירנצה, והוא יצירת האומנות היחידה שמוצגת שם.

כשהזמנתי כרטיסים מראש באינטרנט, קצת התפלאתי שמחיר הכניסה לכולנו מסתכם ב 70 יורו. כשהגענו לשם היום, התברר שהמחיר הרשמי הוא בדיוק חצי מהסכום ששילמתי, רק שהאתר שממנו הזמנתי את הכרטיסים, גזר עלינו עמלה של כמעט 100 אחוזים! נוכלים!

זה קצת עצבן אותי בהתחלה, אבל אז החלטתי שאם שילמתי כפול, אני אנצל את הכרטיס שלי טוב טוב, ואצלם את דוד מכל זווית אפשרית.

שילמתי כפול, מגיע לי לראות אותו כפול!

אז דוד הוא גבוה מאד, 517 ס”מ גובהו. המבט שלו מרוכז כי עוד שניה הוא הולך להרוג את גוליית

כפות הידיים של דוד הן גדולות במיוחד, באופן ממש לא פרופורציונלי לשאר הגוף.

וגם הראש והכתפיים שלו גדולים יחסית לשאר הגוף. הכוונה של מיכלאנג’לו היתה, שמי שעומד מול הפסל יוכל לראות את החלק העליון שלו באותו גודל יחסי כמו את החלק התחתון.

גם החלק האחורי מפוסל לתפארת. לדוד הכמעט מושלם של מיכלאנג’לו אף יש ורידים בולטים בכפות הידיים ובאמות

וגם בצוואר:

דוד יצא למיכלאנג’לו כמעט מושלם, מהראש עד הציפורניים שבכפות הרגליים:

אך רק דבר אחד קטן מעיב על דוד, ומונע ממנו לקבל דוז פואה. כי מה לעשות, ממיכלאנג’לו, אשר חי בתקופה נטולת אינטרנט, נבצרה היכולת לעשות גוגל. לו היה עושה גוגל היה מגלה כי דוד היה בכלל נימול, ולו היה עושה גוגל תמונות הוא גם היה למד כיצד נראה איבר נימול.

קורה.

טועים.

כולנו בני אדם, אפילו צבי הנינג’ה שביננו.

כמו כן, אני, וכמוני נשים רבות שביקרו היום באקדמיה של פירנצה, מתקשות להאמין שלדוד מלך ישראל שחי חי וקיים, היה איבר יותר קטן מהזרת שלו. 

אז עם כל הכבוד למיכלאנג’לו, חבל מאד שלא השקיע טיפה יותר.

רק אומרת.

***

עותק נוסף של פסל דוד, ניצב בכיכר מיכלאנג’לו, אשר ממוקמת בגדה השניה של הנהר.

כדי להגיע אל כיכר מיכלאנג’לו, צריך לטפס על מלא מלא מלא מלא מדרגות בעלייה תלולה

הנה מישהו שלא עמד במשימת הטיפוס בכבוד, ומת בעת מילוי תפקידו

אלה שכן מצליחים לשרוד את הטיפוס, מגיעים סוף סוף למעלה, ומגלים את דוד הוואחש. למה וואחש? כי בניגוד לאוריגינל שעומד נוצץ כמו סלבריטי באקדמיה, הכפיל עומד במרכז דוכני המזכרות העלובות, מכוסה בקורוזיה ובפיח:

בעוד האוריגינל האליטיסטי מהאקדמיה עומד מתחת לתקרת זכוכית שמאירה אותו באור יום מחמיא לצילום, לדוד הכפיל יש תנאי שירות קצת פחות נוחים- הוא עומד מתחת לשמש הקופחת, הוא נרטב בגשם, הוא נראה מסכן.

אבל מה! הוא משקיף על פירנצה מלמעלה, והנוף שהוא רואה הוא פרייסלס:

בעוד שדוד האורגינלי נאלץ לחוות יומיום אינספור הטרדות מיניות מתיירות פסיכיות שבוחנות כל מילימטר בגופו, מדוד הכפיל מתעלמים כמעט לגמרי, והתיירים היפנים מצלמים באובססיביות לא אותו- אלא את הנוף:

וגם התיירים הישראלים לא מציקים לו יותר מדי:

אז בסופו של דבר, דוד הוואחש שיחק אותה.

***

כשירדנו למטה, ובדרכנו בחזרה  לעבר הגדה השניה של הנהר, המשכנו לראות עוד תמרורים מדליקים:

אחרי שליקטתי עשרות תמרורים של קלט אברהם במצלמה שלי, חלפנו על פני מוזיאון קטן שמוקדש ליצירות שלו. אבל הפריט הכי מדליק שתפס אותנו במוזיאון הקטן הזה, הוא שעון מיוחד שמסתובב על ציר מרכזי, כשבמרכזו גבר ואישה. הגבר והאישה נעים ביחד עם התנועה הסיבובית, והתוצאה היא קאמה סוטרה מופלאה. אם יש ילדים בקהל, אתם מתבקשים לדלג על 7 התמונות הבאות:

צ’ירס!

בצהריים גילינו את הקסם שבאכילה באחת מהטראטוריות הרבות בפירנצה. טראטוריה, בניגוד למסעדות-מלכודות- התיירים, היא מסעדה משפחתית שמגישה אוכל ביתי, בדרך כלל מנה ראשונה, מנה עיקרית וכוס יין במחיר 10 יורו לכל סועד. היה ממש נהדר.

 

והנה הגשר העתיק, הפעם מצולם מהגשר המקביל. אפשר להבין למה הוא מכונה גם “גשר החנויות”.

בדרך המשכנו לראות עוד המון אומנות רחוב:

תיבת דואר מושקעת:

חנות שמוקדשת כולה לפינוקיו: 

חנות שלמה שמוקדשת לשוקולד ולביצי פסחא הבא עלינו לטובה:

וקניתי היום ספר בישול איטלקי מתוק, שבו כל המתכונים מאויירים:

איזו עיר מדהימה הפירנצה הזו.

 

 

 

 

 

Did you enjoy this article?

10 תגובות

  1. אסתי הגב

    אני לא מאמינה שכתבת פוסט שלם על דויד ואפילו לא מילה אחת על דייויד מלך מלכי המלכים. אני מתפלאת עלייך.
    שמחה לראות שאתם נהנים, פירנצה אכן מדהימה!
    נשיקות
    השורדת

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגב

    אני דווקא מאד שמחתי שהתייחסת למיכלאנג’לו שפיסל פסל כל כך מדוייק ומפואר וכשל בזרבוביתון הפצפון . פעם חשבתי שאני לא אוהבת פסלים אבל כשביקרתי בפעם הראשונה באיטליה וראיתי את מידת הדיוק שמקורה בהבנה אנטומית של הגוף – באמת שזו אמנות במיטבה. נפלאים התמרורים שצילמת, ותודה על הזכרונות שהבאת לי על מגש מפיאצה מיכלאנג’לו. המשיכו ליהנות.

  3. שוורץ נחמה הגב

    כהרגלך בקודש, את מצליחה תמיד להפיל אותי על התחת לשעה ארוכה-ארוכה מאוד של בהייה בתמונות , בפרטי פרטים ובקריאת ההסברים שלך . כי את אלופה!!! המון תודה רבה וחג שמח! המשיכו לבלות בכיף. (אני המכייפת בעצם).

  4. גבי הגב

    עדכון בקשר לדוד שלנו. בחגיגות ה-2000 לעיר ירושלים, עירית פירנצה הציעה להעניק לעיר במתנה רפליקה של פסל דוד ותנחשי מי לא רצה? המפלגה הדתית בעירית ירושלים התנגדו לשים פסל עירום בעיר הקודש (זה דרך אגב מה שקרה גם פירנצה לפסל דוד, פעם הוא היה בחוץ בכיכר ואחרי התנכלויות הוא הוכנס לאקדמיה)
    תודה על התזכורת, אם תבקרו בשוק המקורה תפגשו עוד אחד מיוחד מאד.

  5. עדי הגב

    היי איילת אני כבר דיי הרבה זמן עוקבת אחרי הפוסטים שלך אבל נראה לי שיש לך בעיה אני כבר לא מקבלת מיילים כשאת מעדכנת ואני לא היחידה שיש לה את הבעיה הזאת
    תבדקי את זה בבקשה
    ותהני באיטליה 🙂

  6. יפעת מילר הגב

    כתמיד, כיף גדול לקרוא את הפוסטים שלך!
    במיוחד, שאת מביאה את הטאצ’ המיוחד והתבוננות בדברים הקטנים והמיוחדים…
    תמשיכו להינות!
    חג שמח,

    יפעת

  7. motior הגב

    פירנצה מקסימה והפסל מאוד מרשים.
    במקור הוא היה אמור לעמוד גבוה על גג בניין ולכן הפרופורציות המוזרות…

    את דוד השני לא הכרתי 🙂

  8. יעל. הגב

    את ופירנצה מקסימות. ממש.
    יחי הדוידים. האמתי, המזויף והגאנדי.
    ותחי איטליה שהיא מהממת דרך עינייך.
    תמונות זהב, הכי הכי זו עם הילדים וזו עם אלי עם הילדים

  9. אלעד הגב

    בפירנצה יותר נדיבים באף של פינוקיו מאשר בבולבול של דויד?

השארת תגובה ל-עדי

ביטול