ברלין: הפרק השמיני

ברלין: הפרק השמיני

עד עכשיו לא דיברתי בכלל על הדובים בברלין:

בכל רחבי העיר פזורים עשרות דובים בגובה של 2 מטר, אשר נוצרו ע”י אומנים שונים מיותר מ140 מדינות שונות- כסמל לסובלנות והידברות. הדובים הללו שייכים לתערוכת הדובים המאוחדים, אבל חוץ מהם יש עוד עשרות דובים אחרים- שעומדים בכניסות למסעדות, לחנויות ולבתי מלון, כמו זה עם המשבצות אדום לבן, שמתאים לי בול הביתה.

אנחנו בדרכנו אל הרייכסטאג- המקום שבו יושב הפרלמנט הגרמני- הבונדסטאג.

לכל מי שהשם הזה עושה צמרמורת- כדאי שיידע שלמעשה כף רגלו של היטלר מעולם לא דרכה ברייכסטאג. הבניין הוצת ב 1933, הנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה- וזו היתה העילה לביטול הדמוקרטיה. לאחר השריפה- הועברו פגישות המליאה לאולם אחר. 

בתום מלחמת העולם, לאחר שהסתיים הקרב הקשה על ברלין, הונף על הגג של הרייכסטאג הדגל הסובייטי, כסמל לנצחונם במלחמה. 

בשנות התשעים שופץ המבנה והתווספה לו כיפת הזכוכית. 

הכיפה השקופה נועדה לסמל את שקיפות הדמוקרטיה של גרמניה ובתוכה יש מבנה מרכזי בצורת משפך גדול המורכב ממראות המחדירות אור יום טבעי אל חלל המבנה.

המבקרים מטפסים בספירלה אל החלק העליון של כיפת הזכוכית, כשכל ברלין משתקפת בחלונות, 360 מעלות.

כשמגיעים לראש הכיפה יש מרפסת תצפית פנימית

וגם מרפסת חיצונית.

הנה שער ברדנבורג:

מגדל הטלוויזיה:

וכמובן שאני באופן אישי הפקתי עונג גדול בלעשות פיפי ברייכסטאג. עשיתי זאת בשם כל העם היהודי, והיה כיףףףףףףףףףףףףףף

דרך מעולה לראות את ברלין היא לעלות על קו 100 או 200 באוטובוס ולשבת בקומה העליונה שלו. הוא מסתובב סביב ברלין ודרכו אפשר לראות את האתרים המרכזיים, וגם קצת לנוח.

וכדי להעביר את הזמן בנעימים, תחפשו טוב בסופרים את המסטיקים המזעזעים והמפתיעים האלו: 

מה מזעזע בהם? מה מפתיע בהם? השם שלהם “שוק”, מסגיר אותם במקצת אבל אני לא עושה ספויילרים- תנסו לבד ותבינו.

הנה בית הנשיא:

ובכל סידרת פוסטים של טיולים, כמו היצ’קוק בסרטיו- גם אני מופיעה במקרה, ככה בלי שתרגישו- עוברת חולפת כאחרונת הסטטיסטים:

את הקפה והעוגה שלנו אנחנו צורכים היום במקום מיוחד. קוראים לו Zeit Fur Brot, שבפירוש לעברית משמעותו: הגיע הזמן ללחם.

זהו בית קפה- קונדיטוריה- מאפייה, שההתמחות שלו הוא אפיית עוגות שמרים. יש בתוך בית הקפה חלון הצצה למטבח, ואפשר לראות את הקונדיטורים בשעת מלאכתם.

עוגות השמרים הן גן עדן, ופה בתמונה אתם רואים מדגם- יש פה עוגת שמרים פרג אלוהית, שמרים תות מפתיעה וגם בראוני שוקולד:

מקום מקסים, טעים, נעים, באווירה כיפית וביתית. מומלץ בחום רב.

המשכנו לשוטט, ובשדרות דן לינדן עברנו דרך אולם התצוגה של מרצדס, ונכנסנו להתרשם.

בחרתי את המכונית הבאה שלי:

ולא כל כך הבנתי מי האיש שבתמונה, אבל אם הוא מגיע עם המרצדס אני לא אגיד לו לא. 

מאד חיבבתי את האלמנט העיצובי- תליית הדגמים הקטנים על הקיר:

גם המצ’יסטה והטייס בחנו את הרכבים מקרוב:

אגב, מקור השם מרצדס, טמון באיש החביב הזה מימין- קוראים לו אמיל ילינק:

אמיל הוא היה איש עסקים עשיר ממוצא יהודי אוסטרי. הוא חיבב את המכוניות של חברת דיימלר מוטורס וביקש להזמין כמות גדולה של מכוניות, ובתנאי ששם המכוניות ייקרא על שם ביתו הקטנה- הפספוסה משמאל, ששמה הוא מרסדס.  חברת דיימלר כמובן שמחה על ההזמנה הגדולה, שהעניקה לה בטחון כלכלי, והשם מרסדס משמש מאז ועד היום כמותג.

להבדיל, בחנות המזכרות שליד- מוצגת המכונית העממית טראבי. או כפי שאנחנו קוראים לפער הזה: יש דרג ויש זרג.

גם פה, כמו במרצדס- השתמשו בדגמים כאלמנט עיצובי- ופה תלו אותן מהתקרה.

בית המשמר:

על אי המוזיאונים יש שוק חמוד:

פגשנו שם איש נחמד שמנגן סימפוניה שלמה על כוסות יין:

ונכנסנו לשוק עתיקות קטן:

אני: “וואוו, תראו- יש כאן כמה חנוכיות. מעניין איך הן הגיעו הנה!”

הטייס: “באופן תמים ביותר. בטח איש אחד נסע פעם ברכבת ופתאום נפלה לו החנוכיה מהיד. ככה היא הגיעה לכאן, בתמימות”.

בחזרה לאלכס, מבט אחרון על האייפל הברלינאי- מגדל הטלוויזיה. הוא אמנם מכוער, אבל אהבתי אותו בזכות התפקיד שהוא ממלא- הוא מהווה נ.צ מרכזי ומושלם שמקל מאד את ההתמצאות בעיר ועזר לנו למצוא את הדרך הביתה בכל פעם מחדש, מבלי לפתוח מפה.

חזרנו למסעדת ופיאנו מאתמול

והמלצר המתוק שהסביר לנו בסבלנות אתמול בערב כיצד עובד הקונספט, נמצא במשמרת גם היום. הוא מזהה אותי מאתמול בערב והוא עובר להגיד לי “היי” כמו חבר ותיק. אני כבר מתחילה להרגיש פה בבית.

לסיום היום הזה, המצ’יסטה ואני בלבד, הלכנו לדנג’ן, שממוקם רחוב אחד ליד המלון שלנו. כבר היינו בדנג’ן של אמסטרדם, של לונדון, של אדינבורו ועכשיו תור ברלין. 

התרחישים היו זהים כמעט לגמרי לכל הדנג’נים הקודמים. השחקנים מצויינים, התפאורה מעולה והאווירה הנהדרת של צחוק מהול בפחד עושים את החוויה הזו בכל פעם מחדש לכיפית ומיוחדת.

מחר בבוקר יסתיים באופן רשמי הטיול שלנו, ואנחנו נתחיל לעשות את כל הדרך חזרה לארץ.

זה המקום לציין שברלין הפתיעה אותי לגמרי לטובה. חשבתי שאני אמצא פה עיר מדוכאת ומדכאת ובמקום זה פגשתי עיר נעימה, בטוחה, תוססת, עשירה, מעניינת, ואין לי ספק שאחזור אליה שוב.

זה גם הזמן להודות למשפחה המופלאה שלי- למקגייבר שמוביל אותנו תמיד לכל אתר ואתר, ולילדים שלי שבזכותם לא הפסקתי לצחוק במשך 8 ימים. היה משעשע וכיף ואני כל כך שמחה שאתם עדיין מוכנים להצטרף אלינו לטיולים, אתם נהדרים. אבל אתם ממילא לא קוראים את הבלוג שלי, אז אני אומר לכם כמה אתם נהדרים אחר כך בפנים.

ולכם, קוראים יקרים- תודה שבחרתם לטוס איילת טורס.

בתור צ’ופר על שקראתם הכל, אני עומדת להוציא פוסט מיוחד שירכז בצורה מסודרת את ההמלצות על כל המקומות שהיינו בהם עם קישורים רלבנטיים. רק אל תשכחו להרשם למעלה.

Did you enjoy this article?

6 תגובות

  1. Lian הגב

    מעולה! נהנתי לעקוב אחריך גם בברלין!

  2. גבי הגב

    נהדרת, כבר אמרתי ?

  3. אביבה הגב

    תענוג ״לטייל״ איתך.
    סגנון הכתיבה, התוכן והאווירה שאת יוצרת בכתיבתך מהנה ומענגת.
    תבורכי.

  4. ורד בן דרור הגב

    תענוג . כמו תמיד !

  5. motior הגב

    נהניתי לטייל אתך, אבל עדיין מרגיזה אותי העודה שאני מקבל הוגעה רק על אחת מכמה רשומות…
    כבר לא זוכר אם כתבתי לך שהיינו בברליך לפני כשנה וחצי וגם נהנינו רק שזה היה קצר מדי (ואפילו קצר מהמתוכנן “בזכות” איחרו גדול בטיסה

השארת תגובה ל-ורד בן דרור

ביטול