יומני ברצלונה 2:

יומני ברצלונה 2:

השמש בספרד לא לוקחת את החיים קשה מדי, ממש כמו הספרדים עצמם, והיא לוקחת את הזמן שלה לעלות בבוקר.

למעשה, היא מועילה בטובה לזרוח רק ב- 8, שזה 3 שעות תמימות אחרי היקיצה הטבעית שלנו.

אז ביחד עם השמש, יצאנו לצעוד על הרמבלה.

הסרטים הצהובים שנקשרו לספסלים ולעצים ולגדרות בקטלוניה סקוור ובכל רחבי ברצלונה, הם כאות הזדהות עם האסירים הפוליטיים שנאבקים לעצמאות קטלוניה ושעדיין מוחזקים במעצר.

הרמבלה שקטה בשעות האלה של הבוקר

ושוק לה בוקרייה רק מתחיל להתעורר 

נכנסנו לבדוק מה חדש בו:

כיוון שהשעה היא קצת מוקדמת בשבילנו אנחנו מתאפקים לא לבלוס תמנון על הבוקר

וממש מחזיקים את עצמנו מלאכול גררר…ראש של…משהו, כולל את העיניים של המנוח, אף על פי שזה נראה מאד טעים ומגרה יאמי…נוט.

אנחנו הולכים על הטריוויאלי- קפוצ’ינו.

אנחנו עוברים דרך קאסה ברונו קאודוס- שבראשו עומד הדרקון הסיני שמחזיק פנס נייר ומטרייה:

התברברות קלה בניווט הובילה אותנו לפגישה עם החתול הענק הזה שנקרה בדרכנו בסימטה סמוכה

עוד נקרה בדרכנו בית קפה קטן

אפשר היה ממש לשמוע את המיני ברלינס האלה בחלון קוראים לנו פנימה:

אחד היאמי’ס!

אנחנו פונים לפלסה ריאל:

ומשם לרחוב  Ferran

עד שמגיעים לכיכר פלסה סנט ז’אומה.

מצד ימין זהו בית העירייה של ברצלונה: 

ומצד שמאל היכל הממשל האוטונומי הקטאלני

בחצר של הקתדרלה המרכזית של ברצלונה מסתובבים להם אווזים חמודים:

בחצר של מוזיאון פרדריק מארס:

והנה הגאווה הישראלית- יש פה אפילו כתובת בעברית “הבאים ברוכים” חחח…איך אומרים אצלנו? העיקר הכוונה.

אנחנו מוצאים סוף סוף את בית הכנסת העתיק והקטן

הוא נמצא בלב הרובע היהודי העתיק, ובפינת הרחוב יש כתובת על אבן  בעברית משנת 1261 “הקדוש ר’ שמואל הסרדי נב”ת” (נפשו בגן עדן תחייה), מחכמי קטאלוניה

הרובע הגותי העתיק הוא מקסים ואנחנו נהנים ללכת לאיבוד בסמטאות שלו

אנחנו נכנסים למוזיאון גאודי 

אחד המוצגים הכי מרתקים במוזיאון הזה הוא מודל שלפיו בנה גאודי את הסגראדה פמיליה.

יש ברחבי העיר רשת שנקראת Ale Hop, שמוכרת מלא שמונצלאך חמודים לילדות

ואנחנו נכנסים לשוק סנטה קתרינה:

ביומיים האחרונים אנחנו נצמדים באובססיביות לשלושה סוגי מאכלים: פאייה, טאפאס ולאבי אבות המזון המזון סנגרייה. 

אז הנה ארוחת הצהריים שלנו שעומדת בכללים שהכתבנו: יש בה סנגרייה, יש בה פאייה, נשאר רק לאכול היום טאפאס והצ’קליסט מלא.

בקצה הרמבלה, מזדקר לו בגובה 50 מטר, פסלו של קולומבוס, האיש שעשה קריירה מטעויות בניווטים.

אנחנו פוגשים את קולומבוס דקה אחרי שאני מתלוננת באזני מקגייבר שמדגדגות לי האצבעות לקצת שופינג. קולומבוס כפרות מבין לליבי חובב הקניות, והוא מצביע עבורנו לכיוון הקניון מאראמאגנום:

“לכי לשם!!!”

הקניות שם לא היו משהו ובשלב הזה אנחנו כבר עם רזומה של 22 קילומטר הליכה, ואנחנו מחליטים לעשות סייסטה, כמנהג המקומיים. אנחנו דוגמים את אמצעי התחבורה הציבורית של ברצלונה- אוטובוס (חביב) ורכבת תחתית (מקסימה!), ומסייסטים, מלשון סייסטה במלוננו הקסום. מסתבר כי בשעה 16:30 מונהגת “שעת תה” חופשית במלון, שזה בכלל חלק מהמורשת שלנו.

בערב אנחנו הולכים למוזיאון פיקאסו המהמם ביופיו

יש שם אוסף יצירות עצום של פיקאסו, גם מהתקופה שהוא ידע לצייר נורמאלי חחח:

ובחנות המוזיאון אני קונה 3 ספרים מקסימים:

כנסיית סנטה מריה דל מאר:

נכון שנשאר לנו לאכול טאפאס כדי להשלים את הצ’ק ליסט להיום? אז לארוחת ערב אנחנו אוכלים וריאציה של טאפאס, לחמניות באו אסייתיות…זה לא ממש חוקי פה, אבל כאלה אנחנו, אנארכיסטים.

המוטו של היום היה: “לא נכנסת יותר לזארה! מיציתי!…הו, הנה עוד סניף של זארה, בוא ניכנס?”

Did you enjoy this article?

4 תגובות

  1. מיה גל הגב

    כל כך כיף לקרוא. תהנו!

  2. יפעת מילר הגב

    וואו,איילת!פשוט תאווה לעיניים…
    תמשיכו להינות ולעדכן…

  3. חוטהשני הגב

    נשמע מדהים.
    תמשיכו להנות

  4. שוורץ נחמה הגב

    יפה לכם ההליכה ברגל ! טוב, זאת לא חכמה … גם אנחנו כשהיינו צעירים ויפים – עשינו בדיוק אותו הדבר , לא , לא בברצלונה- אנחנו היינו שם בברצלונה רק יום אחד בלבד ונסענו לאורך כל הרחובות באוטובוס מאורגן מטעם האנייה – שחנתה לקראת בוקר , טיילנו וחנינו רק לארוחת צהריים באחת הכיכרות ובעוד כמה מקומות… וזהו- לא זוכרת שום דבר. בערב חזרנו למלון -באנייה. (זה היה בשנת 2000 או 2001 ) 🙂
    האם אמרתי לך כבר שאני נהנית אתך מאוד??

השארת תגובה ל-חוטהשני

ביטול