
הו בוי....ג'ורג'!
יש לישראלים נטייה כמעט כפייתית לאמץ אל חיקם כל אמן בינלאומי שמביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל. לאונרד כהן, פרנק סינטרה, ג'ואן ריברס, ג'רי סיינפלד, ועכשיו הצטרף למועדון הציוני גם בוי…

יש לישראלים נטייה כמעט כפייתית לאמץ אל חיקם כל אמן בינלאומי שמביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל. לאונרד כהן, פרנק סינטרה, ג'ואן ריברס, ג'רי סיינפלד, ועכשיו הצטרף למועדון הציוני גם בוי…
בכל שנה עם פרוץ הסתיו השקנאים מגיעים למצפור ויקר, ואני קצת מקנאה בסידורי הנסיעה שלהם. חברת התעופה היא בבעלותם. המטוס זה הם. הם לא תלויים בטייס פסיכופת מפליי דובאי, בגחמות של אלעל…
הפעילות של הקייטנה שלנו התחילה בבוקר במוזיאון של ויקטוריה ואלברט. חלום שלי מנורת צ'יהולי כזו אצלי בבית! הגענו היום לאגף שאף פעם לא ביקרנו בו, בקומה השלישית, שמציג את התקופה…
היום קמנו בבוקר קצת יותר מאוחר מהרגיל. גם מעצם היותנו עייפים וגם היות וזהו היום בנק הולידיי והכל נפתח מאוחר. יצאנו בבוקר לתחנת בייקר וצעדנו לאורך הרחובות הריקים של מרילבון אנחנו…
היום הקייטנה שלנו היתה אקלקטית להפליא התחלנו את הבוקר בצעידה בפארק סיינט ג'יימס הצחיח (התמונה הזו מזכירה לי סצנה ממלך האריות: סימבה עומד לו על צוק התיקווה וכל האווזים למטה בתפקיד…
בוקר יום שבת, קמנו כהרגלנו עם שחר ויצאנו בתחילה לפורטובלו. היום אמור להיות שם פסטיבל שנתי מעולם הקריביים שניסינו להימנע ממנו- והצלחנו. השעה כל כך מוקדמת שכיכר טרפלגר ריקה מנפש חיה…
גם הבוקר קמנו מוקדם מדי כרגיל, ושמנו פעמינו לגשר לונדון בטיוב סעדנו ארוחת בוקר ב Bill's, כי עם מסורת לא מתווכחים, וארוחת בוקר בביל'ס זה מאסט אצלנו אבל שמעו סיפור מצחיק: פעם, בימים…

אני איילת, מרפאה בעיסוק, נשואה ואמא לשניים.
אני מטיילת, מצלמת וכותבת, עם חיבה מיוחדת ללונדון, להיסטוריה, למוזיאונים ולסיפורים שמסתתרים מאחורי מקומות.
בבלוג הזה אני כותבת על טיולים, מקומות, אנשים, משפחה וכל מה שתפס אותי בדרך והיה שווה סיפור.
עוד עליי ←